ד"ת לפרשת בְּחֻקּוֹתַי | דבר תורה לפ"ש

אנחנו רוצים לשמר ולחדש, להתחייב ולהישאר פתוחים, להקפיד ולשחרר, לבנות לעצמנו השקפת עולם עקבית אבל גם סובלנית. מה התמהיל הנכון? אייל חושף את המתכון הסודי

עיקר הפרשה האחרונה בספר ויקרא היא במונולוג אלוהי –  פנייה של הקדוש ברוך הוא לישראל, שאפשר לתמצת אותה במשפט אחד: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו יהיה מדהים, ואם לא תשמעו לי – רע ומר יהיה לכם".

 איך בוחרים? מה הכוונה בדיוק "אם בחוקתי תלכו"?

 הרבה נכתב על הביטוי הזה. רבי חיים בן עטר, מחבר "אור החיים", הוא לבדו הציע 42 פירושים שונים לצמד המילים הזה. מתוכם, מצטט את ספר הזוהר וכותב:

  "כי מין הבהמה אינו משתנה מגדר שבו נולד, לא כך בני אדם, המשתנים לצד מעשיהם והולכים מגדר לגדר עליון… וממדרגה שפלה למדרגה עליונה"

 האדם מסוגל להתפתח, לעבור – דרך בחירות – מגדר לגדר וממדרגה למדרגה. מוטיב זה קיים גם בחסידות. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב כותב על אותו פסוק: "הצדיק נקרא בבחינת מהלך, לפי שהולך ממדרגה למדרגה".

 זוהי תפיסה תהליכית, הגורסת כי ההליכה חשובה מההגעה ליעד. גישה המעדיפה את האדם הבוחר והמשתנה על האדם שהגיע לשלמות.

 המיקום של הפרשה, כחותמת את תורת הכהנים של ספר ויקרא, מחזק את ההשערה שהכותב המקראי ראה בעיניו את מרכזיות המסר הזה: כאילו באה הפרשה לומר שהתורה על רגל אחת היא זאת: הבחירה בידכם. בידינו.

 בכל רגע נתון אנחנו נקראים להכריע בין אלטרנטיבות שונות ולפעמים מנוגדות; והיום, בעידן הפוסט מודרני, שבו אין כמעט אמיתות מוחלטות והכול ניתן לערעור, לפרשנות, לביקורת – יותר מתמיד. עלינו לבחור כל הזמן.

 אנחנו רוצים לשמר ולחדש, להתחייב ולהישאר פתוחים, להקפיד ולשחרר, לבנות לעצמנו השקפת עולם עקבית אבל גם סובלנית, לפעמים אפילו כלפי אלו הקוראים לדה-לגיטימציה, רוצים להיות פלורליסטים אבל שלא ידרכו לנו על האצבעות. לא פשוט. לפעמים הערפל סמיך מאוד.

 בין תיאורי הברכות בפרשה יש פסוק שאומר "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ". הפירוש הרווח ל"ישן מפני חדש תוציאו" הוא חקלאי – מרוב שפע נצטרך לפנות את התבואה הישנה כדי לפנות מקום לתבואה החדשה, אפילו ששתיהן עדיין טובות ואכילות.

אבל אברבנאל מפרש שה"אכילה" בפסוק אינה אכילה חומרית, אלא אכילה רוחנית.

זה יכול היה להיות טיעון חזק כלפי הקיפאון של האורתודוקסיה, שמחרימה את החדש מפני הישן, או שאוגרת את הכול, את הישן ואת החדש, ולא מפנה מקום בכלל. אבל בעצם יש כאן 3 קטגוריות של חומר רוחני, או של היצירה התרבותית היהודית: ישן נושן, ישן, וחדש.

הישן מפנה את מקומו לחדש – זה מה שקורה ביהדות הליברלית, בתפילה, בהלכה, במנהגים, לפעמים גם בערכים. מחדשים חידושים המותאמים לרוח הזמן.

אבל יש גם הישן נושן, את הישן שרק משתבח עם הזמן. לפי הברכה, זה האוכל הרוחני העיקרי, או המשובח.

השאלה היא מה מתוך השפע הרוחני שאנו מתעסקים בו הוא בבחינת ישן נושן, מה הוא בבחינת סתם ישן, שרצוי להוציאו מפני החדש. גם כאן, התשובה היא בהליכה, בהתנסות, ב"נעשה ונשאל", בניואנסים הדקים של הבחירות שלנו. ולא פחות חשוב, בדרך בה זה נעשה.

אין לכך נוסחה, אבל את מתנת הבחירה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא ממקום של אהבה. ואולי, מזכירה לנו הפרשה, כי לתוך התבשיל הזה שאנחנו מכינים במטבח הרוחני שלנו, שבו אנו מכניסים לסיר קצת חלומות, הרבה בחירות, מנה גדושה של הליכות, חצי כוס ישן נושן, רבע כפית ישן ו"חדש" לפי הטעם, כדאי להוסיף גם קורטוב של אהבה.

ומי יודע, אולי יתברר לנו, שזה התבלין הסודי.

שבת שלום,

אייל

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.