פרק 46.3 – הצודק והצודקת, כרטיס לסרט, והעוגן המבאס | לילות כימים

לאה צודקת, עמית צודק, לאה יצירתית, עמית משגע את לאה, לאה כועסת, לאה נשארת – אנקדוטות על הא ועל דא

בכל האינטראקציות שלנו, היו פעמים שנאלצתי להודות שעמית צודק. למרבה השמחה אני לא זוכרת את הפעמים האלה, ולעומת זאת אני כן זוכרת את הפעמים שבהם הוא אמר שאני צודקת (נראה לי שבאופיו קל לו לתת קרדיט, ולי באופיי – פחות. אבל אני בטוחה שזה גם מפני שאני באמת יותר צודקת 😛 ).

המתפלל על חברו נענה תחילה (או לפחות ביחד)

הייתה תקופה שהיה טרנד לעצב ציטטות בבלוגים. זה עשה לי חשק לעצב גם בכמוך, ויחד עם רחלי הגענו לעיצוב כזה, של מירכאות כחולות מימין לטקסט, הזחה פנימה, אותיות נטויות, ורוחב של 80% מרוחה פסקה רגילה:

לפני שהעליתי את הפיתוח החלטתי לבדוק על מה עוד זה יכול להשפיע באתר, כי את העיצוב החלתי על אלמנט מסוג ציטוט לכן זה ישפיע על כל רשומה שיש בה שימוש באלמנט הזה.

מצאתי שיש באתר 3 רשומות שיש בהן ציטוטים, ואחת מהן הייתה הרשומה שלי! זה כמובן שימח אותי ביותר.

עמית גם כן התלהב מה"ציטוט"‎ והשתמש בו ברשומות חדשות.

ומקור הציטוט

יש ב-HTML (אחת השפות שאיתה מפתחים אתרים) אלמנט שמגדיר שהטקסט שבתוכו הוא מקור הציטוט (אלמנט ה-cite). גם אותו עיצבתי – עם מקף לפני שם המקור, ועם אותיות נטויות ואפורות.

עמית התלהב מהעיצוב, וביקש להוסיף את אלמנט "מקור הציטוט" לציטוטים שהוא הכניס לרשומות. אבל, בניגוד לאלמנט הציטוט (blockquote) שיש לו כפתור בעורך הטקסט של וורדפרס, לאלמנט ה-cite אין כפתור כזה. אז איך עמית יוכל להגדיר טקסט כ"מקור"?

כמה זמן לפניכן הכנתי עיצוב ל"מכתב" (רקע תכלת, גבולות שמאלי ותחתון), ותכנתי רשימת בחירה בעורך הטקסט שאפשר לבחור עיצוב כזה מתוכו. אז הוספתי לרשימה הזאת גם את מקור הציטוט. כדי שזה שיישאר גם כשהתבנית תתחלף (אם כי תכלס התבנית מעולם לא התחלפה), הוצאתי את זה מהתבנית ויצרתי תוסף שמוסיף את רשימת העיצובים שאני מציעה. קראתי לתוסף בשם המתוחכם editor-formats, ומחקתי מהתבנית את הקוד עושה את זה.

מעכשיו עמית יכול לעצב ציטטות ומקורות כאוות נפשו. אני לא חושבת שהוא אכן עושה את זה, אבל לפחות הוא כבר לא צריך לבקש ממני 🙂

תיקוני תקצירים (משעמם אך קורה)

ב-‎ 25/10/15למניינם היה זמן פנוי, ומצאתי את עצמי מתקנת כמה דברים קטנים שהפריעו לי. הדברים הללו היו מאז עליית התבנית לאוויר, אבל בזמן האחרון הם הציקו לי יותר, והחלטתי שאני רוצה לטפל בהם בזמן הקרוב. העיקרי שבהם היה אורך התקצירים בדף הראשי:

התקצירים המופיעים בעמוד הראשי + הכותרת = אמורים להגיע עד סוף התמונה המלווה. אבל יש פעמים שהם עוברים אותה, ובעיניי זה מכוער.

כך זה יפה

 

כך זה לא

 

האינדיקציה שלי לזה היא האם השורה של מדור/מס' תגוביות/תאריך היא באותו גובה בשתי הרשומות שבאותה שורה.

זה לפני – התקצירים של סיכומי השבת גולשים מעבר לגובה התמונה המלווה:

וזה אחרי:

האמת היא שחשבתי שאצטרך להתעסק עם זה עוד הרבה, כי כמות מילים היא לא מדד מדויק, ויכולים להיות הרבה מקרים שבהם יהיה חוסר איזון. אבל בהסתכלות לאחור אני רואה שלא נגעתי בזה יותר. לפעמים דברים מסתדרים מעצמם, ולפעמים פשוט לא בא לטפל בקטנות כאלה.

כרטיס לסרט

עמית אהב את השני. מתוך שתי הדוגמאות שהיו בו, עמית בחר צד אחד – את החצי התחתון כי יש בו יותר מקום לטקסט.

הכנתי ושלחתי לרחלי לבדיקה ואישור:

מצחיקה רחלי שהיא מחמיאה לי. הרי הכול בזכותה!

בתור גופן אלטרנטיבי בחרנו את וארלה מעוגל. הוא חמוד. אמרתי לרחלי שהוא מדפיס שחור לבן. ולא יודעת איך לעשות מסגרת ישרה. עשיתי stroke לשכבה של הצורה של הכרטיס, אבל הוא יצא משונן ולא ישר. ה-stroke גם הכהה את הצל… רחלי הציעה שאנסה פשוט לתת רקע שחור או אפור בשכבה מתחת, שתיתן שוליים מסביב לכל הכרטיס.

עשיתי ועבד. שלחתי לעמית

חוצפן. דווקא הייתי בסרט, אבל הזמנתי כרטיסים מראש והדפסתי אותם במדפסת שלי. לא היה לזה שום דמיון לתמונה שיש כאן.
וחוצמיזה, לא חשבתי שחשוב להקפיד על גודל לפי כרטיס אמיתי. יותר נראה היה לי להתאים את הגודל כך שייכנסו באופן מוצלח בדף A4. למשל, חשבתי לעשות גודל כזה שיוכלו להיות שני טורים, ובכל טור 4 או 5 כרטיסים. כך בדף A4 יכולים להיכנס 8-10 כרטיסים.

היו לנו כ-30 דואלים הלוך ושוב לגבי גודל הכרטיס.

ואכן הבדלנו בצבע בין כרטיס לחבר עמותה לכרטיס לשאינו חבר, ובא לציון גואל.

העוגן המעצבן

וואי, זה היה מעצבן. ממש. ואתם זוכרים שיצאתי לחופשה בת שבוע אחרי יום ההולדת 5? אז גם זה תרם לצורך שלי לצאת לחופשה.

תכלס כן. כתבתי לעמית שאפשר לעשות את זה ע"י כפתור בעורך, ברם אולם, הכפתור אינו מופיע בברירת מחדל, ואני צריכה לכתוב קצת קוד כדי שהוא יופיע. בע"ה עשיתי את זה עוד באותו ערב, ועדכנתי את עמית על כך, פלוס הוראות מפורטות איך להשתמש בכפתור. עמית הבין את ההוראות והודה לי.

אחרי כמה ימים חזרתי אליו כדי לבדוק אם הוא הסתדר:

יש מצב שעמית קיווה שאחמיא לו על המעקף שמצא. ייתכן גם שהוא ניסה לנחם אותי על כך שהוא לא השתמש בפיתוח שלי, בכך שקיווה שיעשה בו שימוש עתידי. אבל אני הייתי כועסת מכדי להגיב על הדואל הזה בכלל. הרי אם אמרתי לו שעבדתי על משהו – מה הוא הולך ומוצא מעקף? בשביל מה אני עובדת? באמת באמת שזה אחד הדברים שהכי יכולים להוציא אותי משלוותי (כן, נכון, אחד מיני רבים. אז מה – עכשיו מתמקדים רק בו): שנותנים לי לעבוד על משהו ובסוף לא משתמשים בו.

יפה

זה משהו שקרה איזה פעם-פעמיים. רגעים נדירים ויפים.

אז רוב האינטראקציות בינינו נחמדות עד משעשעות. אמנם לפעמים גם יש קונפליקטים, אבל באמת בקטנה. עובדה שאני עדיין כאן 🙂

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.