אחי הומו – מה לעשות? | הורים לבן הומו

הרב שרלו, ד"ר ברוך כהנא ופרפ' טוביה פרי משיבים

השאלה:

שלום, אחי בעל נטיות הפוכות – הומו. הוא היה בדיכאון וכשיצא ממנו סיפר לי על כך ולא להורים, הוא לא רוצה להיות דתי ולא רוצה לעבור טיפולים.

לאחרונה, הוא סיפר להורים שהוא לא רוצה להיות דתי יותר, אמא שלי מודאגת ורוצה שאני אברר ממה זה נובע איתו כי לה הוא לא יספר, היא רוצה שאברר ואספר לה והיא תנסה לפתור את זה ולעזור לו בלי לגלות לו שסיפרתי לה (הבעתי חשש שיתעצבן אם אספר מה שאמר).

היא לא יודעת שאני יודעת מה הבעיה וקשה לי להיות באמצע של כל זה.

יש לציין שאבא שלי אדם קשה ולא מכיל כלל, הוא הומופובי ומביע גועל מהקהילה, אמא שלי פשוט לא מדברת על זה אבל לא מביעה גועל כמוהו.

בבקשה אשמח לעזרה מה לעשות?

הרב שרלו

התשובה של הרב יובל שרלו:

שלום וברכה,

יישר כוח על האחריות והרגישות.

אתה מוצא את עצמך בתווך, וצריך להתנהל בזהירות כלפי כל הצדדים.

נקודת המוצא שלך צריכה להיות שאת החיים של אח שלך – אח שלך מנהל. לא ניתן לקבל החלטות במקומו, וזה גם לא יעזור, כי לא ניתן לכפות על אדם לעבור טיפול, או להאמין, או כל דבר מהסוג הזה.

אני מבין היטב את אמא שלך, את הכאב שלה, את תחושת האחריות שלה – ואסור להתעלם מזה, על אף העובדה שאחיך צריך לנהל את החיים שלו.

מה אני מציע לעשות?

דווקא לבקש את רשותו של אחיך לדבר עם אמא שלך על כל העניין. כיוון שהוא מרגיש כעת שהוא לא יכול – לבקש את רשותו שאתה תעשה את זה מנקודת המבט שלך (לא תייצג אותו, אלא תספר לאמא שלכם כיצד אתה רואה את התמונה, את הצורך להבין שאחיך יצטרך למצוא את הדרך שלו, את הדרך שאתה חושב שהיא יכולה לעזור ובעיקר להשאיר דלת פתוחה לשינויים, וכדו׳).
ואז תהיה משוחרר לעשות את מה שנכון בעיניך לעשות בצורה הטובה ביותר.

האם אתה יכול ללכת בדרך זו?

כל טוב

ד"ר ברוך כהנא
ד"ר כהנא

התשובה של ד"ר ברוך כהנא:

שלום וברכה.

אכן, מכתב עצוב! כ"כ קשה להתמודד עם נטיות הומופוביות, הגוררות דחייה מצד האנשים החשובים ביותר!

דבר ראשון, כמובן, חובתך לתמוך באחיך. קודם כל הוא בן אדם, ואיכויותיו כאדם אינן משתנות גם אם, חלילה, ההורים מתקשים להכיר בהן. אתה כן מכיר בהן, ואהבתך נתונה לו בכל מקרה. חשוב להזכיר זאת, גם אם זה מובן מאליו.

חשוב גם להסביר לו שהבעיה היסודית בקשר היא של ההורים, שאינם יכולים לקבל את השונה מהם.  חוסר יכולת שאינו קשור כלל לעמדה ההלכתית שבה הם דוגלים- עובדה שהוריך יכלו לקבל את הצהרתו של אחיך שהוא מוכן לעבור כל מיני עברות הלכתיות אחרות, ולא יהיו מוכנים, כנראה, לקבל את שונותו של בנם במראה הזה. עליו להבין שמדובר במוגבלות נפשית ולא בעמדה דתית.

אבל זה לא אומר שהם אינם אוהבים אותו- עובדה שהם דואגים לו, שאכפת להם כשהוא מדוכא. גם את זה חשוב לזכור!

לגבי ההתמודדות בפועל: צריך להכין את אמא – בהסכמתו – לידיעה על נטיותיו. הרי בסופו של דבר הם יידעו, ועדיף שלא ישמעו זאת ממישהו אחר, כשמועה זדונית. אפשר, למשל, לשאול אותה אם אהבתה אליו לו בכל מצב (אהבה שאינה תלויה בדבר). מן הסתם היא תשיב בחיוב. עם הזמן צריך לרמוז קצת, וכן הלאה. אחרי שהיא תבין, צריך לבקש ממנה לתווך את הידיעה לאבא.

ולא פחות מכך- חייבת להיות נכונות מצדו לקבל את העובדה שהם יצטרכו לעבור תהליך מורכב מאד. הוא יזדקק להרבה סבלנות.

ואגב- אני מבין שאחיך מזהה טיפול נפשי עם "טיפולי המרה". האם אני צודק? אם כן, זוהי טעות גמורה. בלי לחוות שום דעה על טיפולי ההמרה עצמם, העובדה היא שרוב המטפלים אינם מקבלים את הגישה הזו. רובם יעבדו אתו על חיזוק אמונתו בעצמו, בחירותו ובערכו, בלי קשר לזהות בה יבחר. לעניות דעתי, דווקא כדאי לאחיך לעבור טיפול פסיכולוגי – אם הוא חושש מעמדתו ה"דתית" של מהטפל, ממילא רוב מהטפלים אינם דתיים…

בהצלחה!

התשובה של פרופ' טוביה פרי:

שלום לך,

הבעיה שאת מתארת היא שכיחה ואין לה פתרונות פשוטים. קשה להתייחס באופן פרטני כי איני יודע הרבה פרטים עליכם כמו למשל הגיל של אחיך ושלך ועוד.

באופן כללי אני סבור שאם אחיך נתן בך אמון וסיפר משהו פרטי שלו את לא יכולה לעשות עם הידיעה הזו דברים ללא הסכמתו (כל עוד הוא לא בסיכון).

לדעתי כדאי לך לדבר איתו שוב ולאפשר לו לבחור לאן להמשיך יתכן והוא יבקש את עזרתך בשיתוף אמכם במצבו.

הניסיון שלי בלא מעט מקרים כאלה הוא שישנן "הפתעות". ראשית ההורים יודעים ומודעים יותר משאתם חושבים ושנית לפעמים רמת הקבלה גבוהה יותר משמצפים.

אבל כאמור, אני לא מכיר אתכם ואת פרטי המשפחה כך שדברי הם בגדר עצה כללית בלבד.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.