פרק 48 – דברים מסתדרים, או שלא, בלו"ז לשבת כמוך 10 | לילות כימים

לאה מחליטה להפסיק את העבודה, עמית מקבל חצי התקף לב – מה יהיה על הלו"ז המעוצב?

הראיתי לרחלי את טיוטת האירועים שיופיעו בציר הזמן, ושוחחנו על כל הקונספט. לרחלי היה הרבה מה לומר על הלו"ז – היא חזרה וציינה שציר הזמן חשוב מכדי שיהיה משהו נספח ללוז, אבל באופן שאנחנו מתכננים כעת, ציר הזמן חייב להיות שולי לעומת הלוז. עד עכשיו העיצוב של הלו"ז היה מבוסס על נושא השבת, אבל פה המלל של הציר זמן חשוב ומתחרה במלל של הלו"ז – ותכלס בשביל זה צריך את הלו"ז 🙂 . אם נושא השבת הוא נוסטלגיה – אפשר ליצור מזה משהו אילוסטרטיבי כמו הדוגמה של המשחק שהוא גם נוסטלגי ואפשר לשבץ בו 6-5 אירועים רלוונטיים או משמעותיים לציר הזמן.

צריך להבין מה הנושא של השבת בהקשר של נוסטלגיה כדי להגיע לעיצוב שלם ללו"ז.
אם נניח שאפשר לקחת את הנושא של נוסטלגיה במשחקים אפשר להשתמש בדוגמה של לוח משחק מצד אחד של הלו"ז, ומהצד השני לעצב משהו בסגנון של משחק אחר – קלף משחק, חמש אבנים, שלוש מקלות, קלאס. כלומר – כל הלו"ז – על 2 צדדיו יהיה באותו הרוח של משחקים נוסטלגיים. השאלה היא מה הנושא המרכזי וממנו לגזור theme לעיצוב של הלו"ז ולא לכפות עליו את הציר זמן.
את הציר זמן, שכבודו במקומו מונח, אפשר ליישם באתר בעזרת תוסף.

כתבתי את כל זה לעמית, והוא ענה:

אחרי זמן קצר קיבלתי מעמית דואל שכותרתו "ציר הזמן – מהדורה קצרה‎":

אחרי כמה דקות:

ואחרי עוד כמה דקות:

באותו שבוע עשינו, רחלי ואני, מלאכת יד: רחלי אמרה שצריך ממש לראות בעיניים את הגודל של הלוז – לוודא מצד אחד שהוא קטן מספיק כדי שיהיה נוח להחזיק, ומצד שני שיהיה גדול מספיק שהדברים עליו יהיו קריאים. אז מדדנו, גזרנו, הדבקנו, חישבנו צפיפויות, ועכשיו אני מסתובבת עם רכבת נייר מקופלת ל-3 בתיק שלי כל הזמן, שיהיה זמין 🙂 מי אמר הכול אני יכול בחופש הגדול ולא קיבל?

קצת מנוחה

בינתיים רחלי ואני בדקנו עיצובים

עכשיו שהיו לנו האירועים, והבנה של פחות או יותר מה יהיה כתוב בכל אחד מהם, אפשר היה להתחיל להיכנס לעיצוב. העניין העיצובי הלך בשני כיוונים: הכיוון האחד היה מציאת סגנון עיצובי נוסטלגי, והכיוון השני היה עימוד הטקסט, כלומר הכנסת כל ציר הזמן על נייר.

בעניין הסגנוני, רחלי שלחה לי פרסומת לפיצה שעוצבה בניחוח נוסטלגי.

פרסומת לםיצה האט, עם רקע תכלתמתקלף, ותמונות מיושנות של פיצה וקיץ

הבנתי את הכיוון אז חיפשתי בעצמי ושלחתי לרחלי:

בעניין עימוד הטקסט זה מה שעשינו: יצרנו שתי אפשרויות לעימוד האירועים: אחת שבה השנה היא העיקר וכל נקודה על ציר הזמן היא שנה מסוימת ופירוט האירועים בה, והשנייה שבה כל האירועים הם שווי ערך וכל נקודה על ציר הזמן היא אירוע.

ראינו שבשתי האפשרויות נראה שאפשר להכניס בממוצע בין 7 ל-9 אירועים במרובע, ויש לנו כ-4.5 מרובעים (החישוב: יש 6 מרובעים בסה"כ. 1 מוקדש ללו"ז השבת. רבע מהראשון יוקדש למעין שער. רבע יוקדש לאירוע של שבת כמוך 10, כי הוא מהווה שער לאירועי השבת, ונקודת מעבר בין ציר הזמן ללוז).

שלחתי לעמית תוך שאני מזכירה לו שמדובר רק על עימוד האירועים – אין התייחסות כלל לעיצוב – והודעתי לו ששאלות וכו' יש לשלוח לבונקר.

לא הכול אני זוכרת באותה תקופה, אבל מתגובתי נדמה לי שפה התחלתי להתעצבן, ואפילו עברתי לאיום מרומז…

הפתעות והרהורים פילוסופיים

כמה אירועים

גבירותיי ורבותיי – מהפך?

בואו נפנה עוד מקום

ציר הזמן – מחשבות שניות‎ וכמעט התקף לב

כמו שאמרנו לעמית בהתחלה, רחלי ואני פחות מנוסות בעיצובים לדפוס (כשאני אומרת פחות, אני מתכוונת לרחלי. אני בלי ניסיון בכלל), וכאן התחלנו להרגיש מאוד את חוסר הניסיון הזה. חששנו להחליט החלטות כי לא היה לנו ברור מה תהיינה ההשלכות שלהן, ומצד שני לא היה מישהו אחר שיכול לקבל החלטות במקומנו. התחלנו להרגיש שזה יהיה חוסר אחריות אם נמשיך ככה, ולכן החלטתי שוב לכתוב לעמית. כרגיל, זו לא הייתה החלטה ברורה וגמורה, כי קשה לי מאוד להחליט שלא לעבוד על משהו של כמוך, אבל הפעם, בניגוד לפעם קודמת, השתדלתי להדגיש שזה לא סוף פסוק, ועדיין, זה כנראה לא הובן כראוי. היה מעניין מאוד להיות זבוב על הקיר בצד של עמית בזמן התכתובת הזאת 🙂

לרחלי:

חזרנו אל בורות המים

אז יש לי בעיה שלא ברור לנו איך לפתור, וכתבתי לעמית, שמא יהיה לו רעיון, או שהוא יחליט שזו לא בעיה בכלל: (
חשבתי שיהיה טוב אם המאחורנית יהיה הלוז של השבת, כך יהיה קל לאנשים להגיע לזה. אבל בקיפול אקורדיון זה לא יכול לקרות, כי החלק שרואים בחוץ הוא עדיין באמצע ציר הזמן (אפשר לראות את זה בפעולה בברושור של מתן). השאלה היא מה אפשר לעשות עם זה, אם בכלל – אולי לא חשוב שלוז השבת יהיה בחוץ.
ויש המשך. אם זה היה מובן מדי, אז תרשה לי להוסיף מורכבות: אם יש רק 3, יש אפשרות שזה יקרה כי אפשר קיפול לא-אקורדיון (אלא כמו דף המידע שעשינו), אבל זה גם לא מהמם, כי כשיפתחו, יראו בצד שמאל חלק של ציר הזמן שאינו המשך ישיר של צד ימין.

הצלחתי בטעות להיות מובנת? אם לא, אתם בחברה טובה – גם עמית כמובן לא הבין שומדבר, ולכן נאלצנו לשוחח טלפונית. בשיחה הוחלט שלוז השבת לא יהיה בצד האחורי – אנשים שירצו לראות את הלוז יצטרכו, מסכנים שכמותם, לפתוח את הלוז וליהנות מציר הזמן כדי להגיע ליעד. על זה אמר עמית: הם עברו ויעברו דברים קשים מאלה.

אחרי שבוע, שלח לי עמית עדכון קצר: שהוא די סיים את ציר הזמן (בלי תמונות. רק טקסט. גם זה משהו), והוא העביר לגזבר להערות. עם זאת, הוא אמר שהוא עדיין ישלח לי מדי פעם בפעם גרסה מעודכנת יותר כי לעתים הוא נזכר בעוד משהו שהוא לא כתב, וכך הטקסט מתפטם לו לאיטו.

ריאיון רדיופוני ראשון

לא קרה…

ואני אתנהלה לאיטי

בואו נשלוף את התותחים הכבדים

אמנם לא היה עדיין עיצוב סופי, אבל רצינו לקבל הערכה של עלות ההדפסה, כדי שנדע אם הכיוון העיצובי בכלל אפשרי. שלחנו לבית הדפוס דוגמית של הלו"ז שרצינו, עם תיאור הגובה והרוחב: מסמך אקורדיון שאורכו הכולל הוא 72 ס"מ וגובהו הוא 9 ס"מ, ובקיפול הסופי הרוחב הוא: 18 ס"מ והגובה נשאר 9 ס"מ.

הגיעה הצעת המחיר: כמה מאות שקלים. מוגזם.

מוישה אופניק: ואני דווקא אוהב כשדברים לא מסתדרים

נזכרתי שאמנם לנו אין ניסיון הדפסתי, אבל למעצב שכמוך נעזרו בו בעבר – דווקא יש. ידעתי שעמית אמנם מעדיף שלא להטריד אותו שלא לצורך, אבל בעיניי המצב הזה הצדיק פנייה.

טוב, הבנו את המגבלות, וטוב שעשינו את זה בשלב הזה.

איך המשכנו מכאן, מה עוד עצבן אותי, איך התחלנו לרדת לפרטים הקטנים וכמה קטנוניים נהיינו – בפרקים הבאים 🙂

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.