פרק 50: איש בלתי-נזיף, ועד כמה חשוב כיף | לילות כימים

"כמה עוד אפשר לבחון כיוונים חדשים??? מצד אחד הוא מלחיץ אותי שיש לנו רק חודש, ומצד שני כל יומיים הוא בוחן כיוון חדש כאילו יש לנו כל הזמן שבעולם" – חלק ד בעלילות לאה (ועמית) סביב לו"ז שבת כמוך 10

את הפרק הקודם סיימנו עם רצונו של עמית לשוחח בטלפון, ועם חששי שהוא רוצה לצעוק עליי. אז טוב שבאתם – עכשיו אני יכולה להרגיע אתכם שברור שהוא לא צעק עליי: נראה לי שאין אצלו מימוש לפונקציה כזאת בכלל…

סיכמנו שלא נלך על אקורדיון. נלך על דף A4 לרוחב ובו יופיע ציר הזמן מימין לשמאל בכמה קווי ציר. אין צורך בחצי מעגל כדי לחבר את הקווים. שבת אחת ועד תשע יופיעו ב-A4 הפנימי, כולל ההרחבות שיופיעו לא בהכרח ממש סמוך לשבת המתאימה, אלא ההרחבה יכולה להופיע רחוק יותר. ההרחבות יכולות להופיע בכתב שונה (צריך לראות את זה בפועל).

גם החלטנו שבחלק הקדמי יופיעו האירועים שאין בהם הרחבות, ואולם אין מניעה שהם יופיעו גם בעמוד הפנימי. בעמוד האחורי יופיע לוז שבת עשר ואם יהיה צורך ומקום יופיע גם לוז מפגשי תשע"ז.
אין צורך שציר הזמן יהיה פילם או משהו ישן אלא די בעיצוב שישדר את הישן.
לא הוחלט סופית כיצד יופיעו השָנים – אם בתוך הקו של הציר אם מחוצה לו.
לפי הסקיצה יוחלט אם יש צורך להבליט את הכותרות של ציר הזמן.

ציר הזמן – אפשרויות

עמית שלח כמה הצעות וכיוונים:

  • אולי זה "מרוח" מדי וזו בעיה
  • כאן אפשר לתת תחת כל שנה עברית כמה דברים שקרו
  • צריך לדבר על זה בטלפון נראה לי
  • זה משלב יפה טקסט ותמונה
  • שאטרסטוק
  • כנ"ל
  • כנ"ל
  • אני פחות מתחבר לכביש אבל השאר נחמד
  • פה יש משהו עדין ופשוט ויפה. יש מקום לכמה אירועים בשנה אחת

מה. מה. מהההההה!
כמה עוד אפשר לבחון כיוונים חדשים??? מצד אחד הוא מלחיץ אותי שיש לנו רק חודש, ומצד שני כל יומיים הוא בוחן כיוון חדש כאילו יש לנו כל הזמן שבעולם.

עמית כהרגלו התעלם מהעיקר והתמקד בטפל:

החלטתי בינתיים לעזוב את הנוסטלגי וללכת עם הצבעוני, ונשבור את הראש (לא בהכרח שלנו) מאוחר יותר. עמית הציע שאולי התמונות הישנות יתנו את תחושת הנוסטלגייה, אבל אני התעקשתי שבלי אווירה עדיין. הכנסתי שתי שנים וביקשתי לשמוע את דעתו לפני שאני ממשיכה.

הרגשתי שוב את התסכול משתלט. הרעיונות של עמית מציבים הרבה מגבלות על העיצוב, והוא מצפה שאנחנו נפתור אותן כשהוא לא מוכן להתגמש בכלל. שוב ישבתי וכתבתי לו את הדברים, והתחלתי להציב גבולות.

החלטתי גם להתעקש על משהו שלכאורה לא בתחום השיפוט שלי: עמית רצה להכניס בציר הזמן את פרשת הרב אלון. לי זה צרם מכמה סיבות ואמרתי אותן לעמית, אבל כאמור – זה לא תחום ההחלטה שלי ועמית לא קיבל את דעתי. אבל עכשיו שהרגשתי שאני עושה הרבה דברים שאני לא רוצה, החלטתי שזה משהו שאני לא רוצה לעשות.

התגובה הטפלונית שלו לא איחרה לבוא:

משהו כנראה עבד, כי אחרי חצי שעה קיבלתי מסמך חדש ופירוט של עמית על השינויים:

  • שבת 1 – 84 מילה
  • שבת 2 – 73 מילה
  • שבת 3 – 82 מילה
  • שבת 4 – 99 מילה -> 86 מילה
  • שבת 5 – 111 מילה – 88 מילה
  • שבת 6 – 142 מילה -> 86 מילה
  • שבת 7 – 70 מילה
  • שבת 8 – 110 מילה – 89 מילה
  • שבת 9 – 139 מילה -> 91 מילה

המשכתי למקם את האירועים ושלחתי לרחלי:

 

 

סוף סוף דברים התחילו לקבל כיוון וצורה, אבל אני הייתי עסוקה עד מעל לראש גם בבית וגם בעבודה, והיה לי קשה עם זה שיש לי כ"כ מעט זמן לעבוד על כמוך. ממש חסרה לי העבודה המקבילית והכיפית (רוב הזמן 😉 ). זה השאיר לי שוב רק את הלילות לעבוד על כמוך, וזה אמר שהיה לי זמן רק לציר הזמן וגם זה בקושי, והתבאסתי שלא הצלחתי להגיע לדברי תחזוקה אחרים שהיו בכמוך באותו הזמן, ואני בכלל לא מדברת על לכתוב את הבלוג הזה, שכבר התחלתי אבל לא היה לי זמן להמשיך. הבוס שלי שלח דואל לכל המחלקה שלי שאני עובדת על פרויקט דחוף ואסור לאף אחד להפריע לי… ללמדכם כמה באמת הייתי עסוקה בעבודה 🙂 (אבל עדיין הצלחתי לגנוב כמה דקות פה ושם ולהתייעץ עם רחלי).

כתבתי לעמית את כל זה. כן, יצא שוב דואל קיטורים, אבל הפעם לפחות זה היה בעדו.

ובפעם הבאה – עוד הצעות שנשארות על שולחן העריכה, ושגעונות של שני הצדדים. אל תתנו למתח לשבור אתכם – היו עימנו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.