ד"ת לפרשת חקת | דבר תורה לפ"ש

"וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" שואלים חז"ל דווקא על המלחמה בעמלק ולא על קריעת ים סוף ועוד. מדוע? שמוליק בדבר תורה לפרשה

'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל' וגו' – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או
שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה,
ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים, ואם לאו – היו נופלים. כיוצא
בדבר אתה אומר: 'עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' –
וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין
את לבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו – היו נימוקים"

(משנה ר"ה כט)

מהו ייחודם של שני הנסים שמזכירה המשנה – מלחמת עמלק ונחש הנחושת? וכי קריעת ים סוף, לדוגמה, אינה מעוררת את השאלה "וכי ידיו של משה בוקעות את הים"? מדוע לא מקשה המשנה "וכי מטהו של משה מוציא מים מן הסלע"?

עלינו לשים לב שהמשנה מזכירה את הנס הפותח והחותם את תקופת ישראל במדבר. ישראל נלחמו בעמלק מיד לאחר היציאה ממצרים, ואילו נס נחש הנחושת אירע בשנה ה-40, לפני הכניסה לארץ. ממבט ראשון נראה ששני הנסים דומים: עם ישראל מביט אל חפץ מסוים – ידיו של משה או נחש הנחושת – וכך זוכר להתפלל לקב"ה.

אך מה רב ההבדל הטמון בין שני הנסים.

בפרשת עמלק אין הכתובים מציינים כי בני ישראל הסתכלו על ידיו של משה כשהם הורמו. יתירה מכן, כאשר הרים משה את ידיו הוא התפלל לקב"ה בעבור העם ,והקב"ה נענה לתפילתו. זהו השלב הראשון בחינוכם של בני ישראל: אין הם נדרשים להתפלל לבדם, אלא להאמין בתפילתו של משה עבורם.

כעת, בתום 40 שנות החינוך, על בני ישראל להבין שעליהם להתפלל לקב"ה בעצמם. משה אינו לוקח צד פעיל בגאולתם של ישראל אין הוא מתווך, כל אחד ואחד מבני ישראל צריך לפנות ולהתפלל על נפשו: "והיה אם נשך הנחש את איש, והביט אל נחש הנחשת – וחי".

שבת שלום,

שמוליק

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.