עוד סיכום של מפגש תמוז תשע"א: שיחה עם מיכל בת-שבע רנד | אירועים ומפגשים

"אחלל האתר אם אומר שהיה צדק בכל דבריה, ואחלל דבריה אם אומר שלא היה בהם צדק" * צחי בטור על מבחן הגלולה והמפגש עם מיכל רנד

(לסיכום של עמית את המפגש – לחצו כאן)

נסעתי, הגעתי, חיכיתי, התיישבתי ואז הם באו.

מפגש חודש תמוז והגברת רנד. שניים ברגע אחד שהפילו אותי מטה והזכירו לי מדוע אני שייך לקבוצה שישבה לצדדיי כסהר.

אני חייב לציין שעוד לפני הפגישה, עוד שקראתי את המייל הראשון בנוגע להגעתה של הגברת רנד תמהתי מה לה ולנו. כל שכן שלא היה לי מושג קלוש מי זה "אדם" שלו הייתה נשואה בחיי העבר שלה, ולפיכך נברתי בגוגל.

התוצאות הניבו אכזבה ועדיין לא הבנתי מה לה ולנו. הרי צפיתי בסרט "האושפיזין" וכל מה שראיתי שם אינו היה אלא אישה עמוסה יראת שמים עד כדי כך שמוכנה לבשל מרק כרוב (או משהו דומה) אך ורק בשביל לחסוך בכסף לשם קניית אתרוג מהודר.

וכך צפיתי ודמיינתי אותה שתהיה במפגש. נראה שהופעתה בסרט באמת הייתה אמינה כי הדימוי שהיה לי בראש התנפץ לי דקות אחדות לאחר המפגש.

אשקר אם אומר שהמפגש התחיל ברגל ימין, ואשקר אם אומר שלא הייתי סקרן מה גברת כמו גברת רנד יכולה לומר בנושא. שהרי דעותיי הקדומות ברורות לכול. אי לכך, בשעה שפילסה את דרכה עד לכיסא הכתום הרהרתי שוב ושוב מה המילים שיֵצאו מבין שפתיה.

כלום.

הרבה חשש מצדה ואי נוחות מצדה, ואז אמירה שאנו הקבוצה שהכי קשה לה בהתמודדות. ואז שהיא עושה פגישות פרטניות ואז שוב שאנו הקבוצה שהכי קשה לה, וחוזר חלילה. רגע ארוך עובר, וכבר חשבתי שאני חווה סוג של יציאת מצרים עם התמודדות שלי, עד שהבנתי שגם אני, פעמים, דרמטי יותר ממנה בנוגע למיניות שלי.

הדקות הראשונות עברו, קולה של הגברת הפך לסמכותי ומילותיה שפכו אור חדש על האישיות הלא מוכרת לי. אחלל את האתר אם אומר שהיה צדק בכל דבריה, ואחלל את דבריה אם אומר שלא היה בהם צדק.

הרעיון החדשני שהביאה איתה מיכל גרם לי להזדקף בכיסא ולהקשיב לה בדריכות רבה. הסקתי מדבריה כי הפגם שלי אינו אלא פגיעה מסוימת ברוחניות שלי, כזו שמונעת ממני לרצות נשים או להיות יותר בקרבתם כמו זו שאני חפץ אצל הגברים.

מיד נשמעו טענות שדבריה אינם אלא ערימת שחת מבולגנת ללא כל מחט או ללא כל מוצא או ללא כל כל סיבה ראויה לשמה.

אבל אני כבר נתפסתי. ועם רעיון הרוחניות של מיכל בניתי תאוריות ראויות לשמן. אין כל ספק שיש לאישה שישבה מולי ניסיון רחב, ואני עדיין צעיר לעומתה וחסר ניסיון בתחום שעליו היא מדברת חזור ואמור.

ושוב ושוב הרהרתי ומצאתי שיש בדבריה דברים. אם אחשוב ואנבור בזיכרוני, הרי שאראה שכל גבר שחלק איתי את מיטתי נפשו נפגמה בעבר. לאו דווקא פגם נוראי, אלא אפילו הקטן  ביותר, וזה כולל אותי. התאוות שאדם נולד איתם הן הפגומות והן אלו שהולכות ומתעצמות ככל שגדל האדם ורואה דברים שלא חשב לראות, והם אלו שמשפיעים עליו בבגרותו ועל צורת חשיבתו וכן הלאה. האדם צריך לעבוד על עצמו מכל המשתמע מכך אם הוא רוצה את השינוי ולאחוז בו כרצונו.

אז, כשחשבתי שיפה לי שעה קודם וסוף כל סוף מצאתי מישהי פתוחה יחסית לאחרים, התחילו ההקנטות (בלשוני קוראים לזה הקנטות כשתוקפים אישיות כלשהיא כשבאה לומר את דבריה שלה). בחוויה שלי תקפו אותה הלוך ושוב, אבל היא עמדה כאם נמרה והגנה על דעותיה החזקות. אלו שגמגמו מהצד ניסו להפילה, אבל ללא כל הצלחה.

תוך כדי להט "הוויכוח" ישבתי והרהרתי מה המטרה של המעגל, מה המטרה של הקבוצה ומה מטרת הפעילות העכשווית. שאלתי את עצמי מהי "כמוך"? האם התשובות שישנם באתר? האם הם באמת הן מספקות? האם הקבוצה הזו היא לאורתודוקסים בלבד או ליותר, גם לחילונים?

האם ההבדל של כמוך היא שאנשיה דבקים בחוקי התורה וקשה להם לישון בלילה בגלל עצם רעיון האיסור שכמהה נפשם לדבר שלבם חושק, או שמא הם אנשים חסרי כל כיפה או כל זיקה דתית חיצונית שתחצין את היהדות שטמונה בהם וכל הוויית יהדותם היא נחלת העבר? (!)

והמבין יבין.

מכאן ולכאן משום מקום נשלפה הגלולה. כזו שכולה קסם ואבקה זרחנית ומציעה פתרון מידי ל"בעיה" שאנו בעצמנו תופסים כחריגה וכדבר שמציק לנו. שאם לא כן היה על מה ולמה קמה הקבוצה?

כל אחד ואחד ענה כן או לא בתורו, בתוספת זרזיף סיבה אישית מפאת חוסר זמן. הדעות היו מגוונות ומעניינות וחבל שלא היה עוד זמן כדי להמשיך ולהתפלסף עם כל אחד ואחד. לאחר הכול המפגשים מתקיימים אחת לחודש ולשמוע דברים כגון אלו, שאוזנינו לא רגילות בהן, הוא דבר שובר שגרה ומעורר הזדהות רבה.

בעוד אנשים עונים את תשובותיהם (ברוב אמרו שייקחו את הגלולה), הרהרתי מה אני אעשה. האם אני אטול את גלולת הקסם או שלא. האם אהיה כמו אלה שענו בהיסוס "כן" או שמא כמו אלה שאמרו עם מעט היסוס "לא".

מבחן הגלולה. מתוך הסרט מטריקס

עוד זמן יעבור עד שהיא תצביע עליי, ואני מקשיב לדעות החדשות לאוזניי. מולד ואינו מולד, מבוגר מדי או מאוחר מדי. היא מצביע עליי ואני לא מזדהה.

"כן, אבל…".

"אבל מה?"

"אני לא יודע אם אקח אותה כיוון שאני רוצה או כיוון הרצון שלי להשתנות כל כך גדול בגלל הלחץ החברתי שאני נמצא בו".

אין זמן להתפלסף. הדקות האחרונות קרבות, אבל העיקר שאמרתי את שאני חושב. היא מחייכת כי עוד אחד אמר כן, עוד אחד רצה שינוי לטובה, תרתי משמע.

וברגע חדש החוויה נגמרה. קצר מדי ומוקדם מדי. ואלו הן מסקנותיי מהמפגש:

לגברת רנד יש פה גדול וכוונתי לומר, אחד כזה שלא בוחל לומר מילים שאחרים מתביישים בקיומם.  כאלה שסוף כל סוף מדברים איתך בגלוי בלי חשש שתביט בהם בעיני עגל פראיות. אהבתי את זה ולא מבחינת סטייה כלשהיא שטמונה בי. אהבתי את זה מהסיבה הפשוטה, גדלתי בבית חרדי/דתי ושם האופציה לדבר על מין זמינה כמו הדיבור על צליבת ישו. כך שהמסקנה שבילדותי גדלתי ללא הוראה של איך וכיצד או אפילו למה די ברורה. לכן מיכל רק גרמה לי לרצות ממש לשבת ולדבר איתה ללא מפריעים שהם.

בתום המפגש, בעת שהחברֶה התפללו תפילת ערבית, ישבתי עם מיכל אחד על אחד למשך זמן מה שנראה כנצח. אמרתי לה שאני מסכים עם דעותיה השונות, החדשניות והנועזות, אבל תהיתי אם אני בר שינוי. את זה אני כבר לא יודע. היא אמרה שכן, וכיוון שאני מכיר את עצמי – אני תמיד מאמין לאדם שסמכותי ממני, כך שמסתבר שכל הדלתות פתוחות בפניי לגבי עתידי. בשעת השיחה הייתה מיכל לבבית והקשיבה בתשומת לב זהירה ושאלה שאלות שמעולם לא נשאלתי. הרגשתי פתיחות, רגישות ואמינות כלפיה, ואני משוכנע שעוד אשוב לראותה ביום מן הימים.

ואז נפרדנו.

האם המפגש עמה והחוויה השפיעו עליי? בהחלט. מיכל, בדעותיה הישירות שמבוססות על ערכי התורה, השכל הישר, הרוחניות וההיגיון גרמה לי להתפלסף גם בדרכי לירושלים (שהייתה מאוד מהנה) עם שותף למעגל. וגם בעת ששכבתי על יצועי הרהרתי שוב ושוב ומצאתי דרך חדשה להבין את דבריה. דרך שלא אכתוב כאן עקב היותה חדשנית יתר על המידה ומפולפלת וחסרת קרקע מוצקה.

אבל הבנתי את דבריה.

כעת כל שנותר לי הוא לחכות שבאמת ובתמים תהייה גלולת קסם שכזו. ואז, ורק אז, אדע אם אושיט חמש אצבעות ואטול אותה. אם אחפון אותה בעדינות נפש כזו שמאפיינת אנשים כמוני ואמשוך אותה אליי עד לשפתיי, שם אעצור ואשאל את עצמי:

כן או לא.

האם אני רוצה לנטוש את החוטים ולהיות ילד אמיתי?

שלכם בהערכה,

צחי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.