זה לא אני | לשם שינוי

שי ספון בין ערימות ספרי קודש, מוקף בתלמידים השקדנים ביותר בישיבה, ומוכן לקרב – נראה אם מחשבה זרה תעז להפריע לו בזמן לימוד סוגיה במסכת שבת! * רשומה חדשה בבלוג של שי

"ערב ראש-השנה התשע"א.

ראיתם? שרדתי עד לכאן. אז נכון שהרבה דברים השתנו, אבל אני כאן ואני לא לבד, נמצאים איתי כ"כ הרבה מכרים וחברים. רובם חדשים, אך נדמה שהיכרותי איתם היא ארוכת שנים.

אלוקים, אני מחונך מילדות שאתה שם. נוכח בחיי, במחשבותיי, בהחלטותיי. בשלב מסוים גם השכלתי להבין בעצמי שזה נכון.

הטלטלות שעוברות בחיי ושעברו עליי הן איומות. כמובן, לא בקנה מידה עולמי, אלא בקנה מידה אישי, מקומי. אך הדברים שעברתי הם בהחלט משמעותיים…"

***

את הפסקה הקטנה הזאת מצאתי כשחיטטתי בין הדברים שלי כשניסיתי לעשות סדר בארון הספרים שבחדרי.

אני זוכר את הרגע שבה היא נכתבה – תחילת שיעור ד' בישיבה. ערב יום הדין. רגע שבו הרגשתי שהדרך הכי טובה להתחבר חזרה לרגשותיי ולקב"ה היא באמצעות כתיבה. ישבתי בבית המדרש וכתבתי. אבל רק את הפסקה הזאת.

מה ניסיתי להגיד בפסקה הזאת? אינני זוכר. אני רק זוכר שהיא נפסקה באמצע, שוב חוט המחשבה נקטע ע"י מחשבות זרות שחדרו לבית המדרש.

זה קורה לעיתים קרובות. השנה קבעתי את מקומי בבית המדרש כך שהמחשבות הזרות יתקשו להגיע. ספון בין ערימות ספרים, מוקף בתלמידים השקדנים ביותר שידעה הישיבה. עכשיו נראה מי יעז להפריע לי בזמן לימוד סוגיה במסכת שבת! ואם מחשבה אחת תנסה להיכנס ולהפריע לי בלימודיי, היא תצטרך להיתקל בקדושה הרבה שעטפתי סביבי.

אז אני יושב בגפי, לומד בקדושה את המסכת שאין כמותה, מסכת שבת. לא מצאתי חברותא השנה, פשוט לא הסתדר. איש לא רצה ללמוד איתי.

אני יושב ומתחיל ללמוד, ואז היא באה, מחשבה ראשונה וחלקלקה – אולי אני לא הומו. אולי אני כן יכול להשתנות. אולי אני סתם מוותר לעצמי, הרי מעולם לא הייתי עם אישה. אז איך אני יודע מה ההרגשה? אני צריך ללכת לזונה! לא, אסור ללכת לזונה, איך אני יכול לשכב עם אישה לפני הנישואים??? רגע, אבל מה שהיה לי עם הבחור הבלונדיני במוצ"ש בתל אביב כן היה במקום?… אני חייב לשכוח מזה!

אני ממשיך ללמוד. עברתי כבר שני משפטים בגמרא, וגם הספקתי לקרוא את התוספות. ואז זה תקף אותי שוב – איך אני יושב כאן? איך אני יושב בבית מדרש המאובק הזה כשכל העולם מחכה לי בחוץ? אולי אני מפספס משהו. אולי אני צריך להיות בחוץ, להתקדם בחיים, להתעסק בדברים שאני באמת טוב בהם. אולי עליי לחזור לצבא, לשרת שירות מלא כמו כולם.

אני אמור להרגיש כאן בישיבה חופשי ונטול דאגות, אך הישיבה רק הולכת וחונקת אותי. סוגרת עליי מפני העולם שאיתו אני אצטרך להתמודד בעתיד בקרוב מאוד.

סגרתי בחוזקה את הגמרא ויצאתי לשאוף קצת אוויר בחוץ. הסתכלתי על העצים סביבי. המקום שקט כל כך. הכול כה רגוע. אני לא רגיל לזה. אני צריך משהו מעבר לזה. אני צריך שינוי. זה לא אני.

זה לא אני.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.