ד"ת לפרשת דברים | דבר תורה לפ"ש

שמוליק טוען כי ימים אלה מעמידים לנו אתגר דומה של אהבת חינם שנדע להוכיח כמו שאנחנו מברכים, ושאפשר ללמוד זאת ממשה רבנו

אלה הדברים – א"ר אחא ב"ר חנינא: ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה. אלא, אילו הוכיחם בלעם, היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן. אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל"

(מדרש רבה)

נמצאים אנו בתשעת הימים ימים של תוכחה אישית ופנימית וחשבון נפש. ספר דברים שנפתח השבת מעמיד אתגר גדול ובו משה ניצב מול העם כולו ומנסה להעביר את המסרים האחרונים מתוך מבט אישי.

כמה פעמים באה התוכחה מאהבה, בבחינת "את אשר יאהב יוכיח"? כאשר התוכחה אינה באה מאהבה, אלא מתוך קפדנות או תחושת עליונות, לא רק המניע פגום. לעתים קרובות אף מידת האמת שבתוכחה נפגמת.

כאשר אנחנו מברכים במרבית המקרים דבקים אנו במידת האמת לברך את האדם ולא מוסיפים מעבר. תוכחה היא אתגר דומה המבקש לדבוק באמת ולהוכיח מתוך רצון לרומם ולא להשפיל.

על משה נאמר בסוף ספר דברים "וזאת הברכה שברך משה איש האלוקים", ואומר הילקוט השמעוני: "שכל ימיו של משה לא נקרא איש אלוקים עד שברכן". גדוּלה היא למשה שהצליח לאחר נאום ארוך של תוכחה למצוא את הברכה בכל שבט ושבט. ברכה שבאה אחרי נאום תוכחה מוכיחה שכל כולה של התוכחה לא נאמר, אלא ממקום טהור.

משה רבנו – שלא נקרא בשום שם לא המצביא, המחוקק, הנביא אלא דווקא "משה רבנו" – היה ונשאר רבם של כל ישראל שיודע להוכיח ולברך בנשימה אחת. תוכחה וברכה שכולם באים מאהבה.

ימים אלה מעמידים לנו אתגר דומה של אהבת חינם שנדע להוכיח כמו שאנחנו מברכים.

שבת שלום,

שמוליק

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.