מה גרם לצעיר חרדי שיצא מהארון לשים קץ לחייו? | התאבדויות בקרב בני נוער

יואל ח' נולד למשפחה חרדית מביתר עילית, וכבר בגיל צעיר צפו לו גדולות. בגיל העשרה הוא נטש את הדת, יצא מהארון ועבר לתל אביב. הוא שמר על קשר עם משפחתו, ונראה היה שחייו טובים. לפני שלושה שבועות, יום אחרי האזכרה לאביו, הוא נמצא תלוי בדירתו

ויכוח ער התנהל לפני כמה ימים בבלוג יוסלה – אתר שמנהל בחור ישיבה חרדי לשעבר, בן 25 מבני ברק שיצא בשאלה, ובהמשך חייו גם יצא מהארון. הבלוג כולל קטעים של יוסלה על ההתרחשויות בחייו, מהילדות בחדר ועד המאורעות הנוכחיים בחייו החדשים.

לאחרונה הוא העלה פוסט שלא עסק בו, והצליח לעורר תגובות קשות במיוחד כשהציף סוגיה כואבת לכל מי שעבר מסלול דומה לזה של בעל הבלוג. את הפוסט המדובר פרסם יוסלה לזכרו של יואל ח' (השם המלא שמור במערכת), צעיר בן 21 שגדל גם הוא במשפחה חרדית, עזב את חיק הדת ובהמשך חייו אף יצא מהארון.

הפוסט עסק בחייו של יואל ח' ובמציאות הקשה שהוא נדרש להתמודד עמה כחרדי שיצא מהארון. מציאות חייו הייתה עד כדי כך קשה שלפני כשלושה שבועות, אחרי טראומה שעבר באזכרה לאביו, שם יואל קץ לחייו בתלייה בדירתו בתל אביב, שבועות ספורים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-21.

"הוא חייב היה להיות איש מיוחד, אם היו לו תעצומות הנפש לסלול לעצמו את הדרך. והדרך לא קלה", נכתב בהספד המקוון. תגובות דוגמת "הלב דואב על חבר ילדות שהגיע למצב כזה ולמקומות כאלה. המסכן לא היה עצמו בשנה האחרונה", לא איחרו לבוא.

יואל נולד בביתר עילית ביולי 1990, שני מבין ארבעה אחים ואחיות במשפחה חרדית ידועה בעיר. הוא עבר את המסלול החינוכי המקובל בחברה החרדית: בשנות בית הספר היסודי למד בתלמוד תורה, וחבריו מספרים שהיה תלמיד מצטיין. בצעירותו צפו לו גדולות, ונאמר כי הוא עשוי לשמש ראש ישיבה ביום מן הימים. בכיתה ו' הוא עבר ללמוד תורה, גמרא, משנה והלכות, ובסוף כיתה ח' הוא הצטרף לישיבה בירושלים.

"יואל התחיל ללמוד בישיבה חרדית חזקה, אותה ישיבה שאני למדתי בה, אבל הוא לא התמיד בדרך ההדוקה של הישיבה ובהמשך עבר בין ארבע ישיבות שונות", מספר מאיר, אחיו הבכור של יואל, שיצא בשאלה בגיל 16 ומתגורר היום בפתח תקווה. "הוא לא התחבר לזה, ובסוף החליט להפסיק את הלימודים". בגיל 17 עזב יואל את עולם הישיבות, אך נותר להתגורר עם משפחתו ולעבוד בביתר עילית שנה נוספת.

"בגיל 18 יואל סיפר לי שהוא החליט לצאת מהארון. מיד אמרתי לו שיבוא לגור איתי בבת ים, שם גרתי בזמנו, כי אין לו יותר מה לחפש בביתר", מגולל מאיר את סיפורו של אחיו. יואל עזב את הבית והצטרף לאחיו במרכז הארץ למשך כחצי שנה, עד שעבר לדירה שכורה בתל אביב. הוא החל לעבוד כאחראי משמרת ב"צרכניה", חנות מכולת בלב תל אביב, ושם עבד עד יום מותו.

צעירים רבים שחוזרים בשאלה מספרים על קושי והיעדר תמיכה מבית, אך יואל שמר על קשר חם ורציף עם משפחתו, והיא המשיכה לתמוך בו לאורך כל הדרך. "גם אני מגיע מהעולם החרדי, ואחרי שחזרתי בשאלה ויצאתי מהארון נותק הקשר עם המשפחה שלי, אבל יואל שמר על קשר טוב עם כל המשפחה וכולם קיבלו אותו", מספר שי גולד, שותפו לדירה של יואל. "הוא היה נוסע לבקר אותם בביתר עילית, והדודים והדודות שלו היו באים לבקר פה בתל אביב".

הביקורים ההדדיים הם עניין נדיר ביחסי הגומלין בין משפחה חרדית לצאצא שלא רק עזב את חיק הדת, אלא גם יצא מהארון. "זה לא מובן מאליו בחברה החרדית", מאשר מאיר, "אבל במשפחה שלנו מקבלים כל בן אדם כמו שהוא. זה לא היה קל וזה בטח לא קרה ברגע, אבל כל המשפחה תמיד שמרה על קשר הדוק ויום~יומי". למרות התמיכה מהמשפחה, שיתוף הקרובים בדבר היציאה מהארון היה מאורע טרי. "יואל יצא סופית מול המשפחה רק לפני חודשיים", מספר מאיר.

הומופוביה באזכרה

לפני שבע שנים איבד יואל את אביו, שהיה דמות מרכזית באחד מבתי הכנסת בביתר עילית, לאחר שנפטר מסרטן. מאז, גם לאחר החזרה בשאלה והמעבר לתל אביב, יואל הקפיד להגיע לכל אירועי הזיכרון והאזכרות. האירוע האחרון היה אזכרה במלאות שבע שנים למותו של האב שהתקיים ביום ראשון לפני שלושה שבועות – פחות מ-24 שעות לפני שהחליט לשים קץ לחייו.

"האזכרה הייתה ביום ראשון, וביום שני ב-5:00 לפנות בוקר דיברנו בפעם האחרונה", משחזר גולד. "הוא אמר שבאזכרה פגש חבר של המשפחה וסיפר לו שהוא יצא מהארון. בתגובה החבר הסביר ליואל שהוא לא הולך בדרך הנכונה ושהוא לא יודע מה הוא עושה. הוא אמר שכדאי לו לדבר עם פסיכולוג ושזה יכול לעזור, ואפילו קרא לו סוטה ומטומטם. זה פגע בו מאוד, וניהלנו על זה שיחה ארוכה".

ב-8:00 בבוקר חזר גולד לדירה שחלק עם יואל בדרום תל אביב, וכשגילה שדלת הכניסה נעולה ושהוא לא מצליח להיכנס הזעיק מכבי אש. הכבאים פרצו את דלת הכניסה, וגילו שיואל שם קץ לחייו בתלייה. "כשפתחו את הדלת ראיתי את הדבר הכי נורא שאדם יכול לראות – מוות של האדם הכי יקר לו", סיפר גולד.

אותו חבר משפחה שפגש יואל באזכרה משמש דמות סמכותית במשפחה מאז פטירת האב, והוא מנסה להשאיר את הילדים בעולם החרדי. "האדם שהעיר את הדברים הפוגעניים הוא דמות מקורבת למשפחה. במשך שנים הוא עושה מאמצים כדי שכולנו נישאר קרובים לדת", מסביר מאיר.

"ליואל היה חשוב לספר לו שהוא יצא מהארון; היה לו חשוב שכולם יידעו ושכולם יקבלו אותו כפי שהוא". יואל ואותו חבר משפחה ניהלו באזכרה שיחה בת קרוב לחצי שעה. "בסוף השיחה, כששאלתי אותו איך היה, הוא היה מצוברח ואמר שיספר לי את הפרטים למחרת – אבל לא דיברנו יותר", אומר האח.

השבוע סיפר מקורב ליואל כי הוא מעריך שהדברים ששמע באזכרה עודדו אותו להתאבד. "יואל חזר מרוסק מהחוויה באזכרה", מספר המקורב, "המפגשים שם לא היו פשוטים. הוא נתקל בתגובות הומופוביות וזה כנראה מה שהוביל אותו לעשות את מה שעשה".

מאיר אחיו טוען כי "אני לא מאמין שהתקרית באזכרה הייתה הסיבה היחידה, אבל זה כנראה היה הקש ששבר את גב הגמל". גם גולד אינו ממהר להצביע על אותה שיחה כאשמה היחידה, ומצהיר כי "אני מאמין שהצטברו בתוכו כל מיני דברים שגרמו לו לעשות את מה שעשה, דברים שלעולם לא נדע מה הם".

סיבת המוות: דום לב

למחרת ההתאבדות נקבר יואל בהר המנוחות בירושלים כשהוא מלווה במאות בני משפחה, תושבי ביתר עילית וחברים מתל אביב. "מי שהספיד את יואל מטעם המשפחה היה אח של אבא שלי, חרדי אדוק שלא אמר ליואל אפילו שלום מאז שיצא מהארון", אומר מאיר. "הוא הכניס להספד כל מיני רמיזות לא לעניין, כמו זה שלא צריך להיות שונים זה מזה ושהשוני לא טוב לנו".

גם בלוויה צפה ההתנגשות בין העולמות שיואל הגיע מהם. "בהתחלה הרבה חבר'ה מהקהילה הגאה חששו להגיע כי מדובר במשפחה חרדית והם חשבו שזה ייצור בעיות", מספר מאיר, "אבל דאגתי שהם יבואו ובסוף גם נציג מה'ברנוער' ספד ליואל. הוא היחיד שדיבר באמת על המעלות שלו כבן אדם, ולא אמר רק דברי תורה. הוא סיפר איך יואל תמיד היה מחייך, איך הוא תמך באחרים וניסה לעזור תמיד וכמה שכולם אהבו אותו".

השתתפות החברים מתל אביב, כך נראה, לא מצאה חן בעיני כל הנוכחים בלוויה. בבלוג יוסלה כבר פורסמה תגובה שגרסה כי "הגעת בני הקהילה ללוויה הייתה חוסר כבוד כלפי יואל".

עם או בלי קשר לכך, הקהילה התל אביבית בחרה לזכור את יואל בדרכה שלה: במוצאי שבת שלאחר הלוויה התקיים טקס זיכרון במועדון "ברנוער" של הקהילה בתל אביב, שם אירע באוגוסט 2009 פיגוע שנאה שגרם למותם של שני צעירים ופצע עשרה נוספים, ובשבוע הבא צפוי להיערך טקס זיכרון נוסף במרכז הגאה בעיר. השבעה בעקבות מותו של יואל נערכה בבית המשפחה שבביתר עילית, וגם לשם הקפיד מאיר להביא את החברים מתל אביב כדי לנחם ולהתנחם.

"דיברתי עם אמא שלי, היא הבינה את החשיבות של זה והסכימה", הוא מספר, "מצאנו שעות מסוימות אחרי התפילות שהחברים יוכלו להגיע, כי בשבעה ישבו גברים ונשים בנפרד". גולד מוסיף כי "לכל אורך השבוע הייתי בהלם מכמות האנשים שיואל הכיר. כל יום הגיעו לשם מאות אנשים, וזו באמת טראומה להמון אנשים".

בעלון פנימי של אחד מתלמודי התורה בביתר עילית פרסמו כתבה שעסקה בחייו של יואל. שנותיו כילד ונער במוסדות הלימוד העירוניים תוארו בהרחבה, וכך גם ההצלחה הרבה שזכה לה, אולם המפרסמים בחרו להתעלם לחלוטין משנות חייו האחרונות. "העירייה מכירה את המשפחה היטב, אנשי הקהילה ורבניה שותפים לכל ההתרחשויות וסייעו בלוויה", סיפר השבוע גורם בכיר בעירייה המקורב למשפחה. הוא אומר כי "כל חמשת הילדים היו תלמידים במפעלים שלנו בעיר, ואחד האחים הוא מדריך בכיר שאף ארגן השנה אירוע מרשים בהשתתפות 200 תלמידים לזכר אביו. מדובר במשפחה חרדית שכיבדה את יואל בצורה הכי מוחלטת שאפשר, ובכל זאת היה חשוב להם להצניע את האופן שבו הסיפור נגמר כי זה מעורר אצלם המון כאב ומכביד מאוד על המצב. העיסוק בזה יוצר צער עמוק ובכי". על אם המשפחה הוא אומר כי "מדובר באישה חמה שאני מכבד ומעריך מאוד. אי אפשר למצוא היום אצילות רבה כל כך, למרות כל מה שהיא עברה".

בעבר נהגו ביהדות לקבור אדם שהתאבד מחוץ לגדר בית הקברות, כפי שדורשת ההלכה. עם זאת, ההלכה מתירה התאבדות בשל קידוש השם, פחד מייסורים, תשובה על חטא או לצורך הצלת הרבים, וכן במקרה של אדם המאבד עצמו לדעת. משום שבלתי אפשרי להוכיח שמי ששם קץ לחייו אינו עומד באחד התנאים האלה, וכן בשל ההנחה שהמתאבד הרהר בתשובה לפני שהלך לעולמו, נקברים כיום מתאבדים בקבורה רגילה. עם זאת, הסיבה הרשמית למותו של יואל בביתר עילית היא פטירה מדום לב. גם הקשר עם חבר המשפחה שהעיר הערות הומופוביות לא נותק, והוא נכח בלוויה ובשבעה.

עקיצות והערות

"יואל היה טיפוס שמח, חברותי מאוד ופתוח לעולם. תמיד היו סביבו המון חבר'ה, הוא אהב להכיר אנשים חדשים ואהב לצאת למסיבות ולטיולים", מספר גולד, "זה היה בולט מאוד במהלך חייו, ובא לידי ביטוי בצורה קיצונית בכמות האנשים שהגיעו ללוויה".

חבריו של יואל מיהרו להקים לזכרו שתי קבוצות בפייסבוק, והן הוצפו בעשרות אלפי פרסומים, שירים ותמונות. "יואל אף פעם לא שנא כלום. הוא היה מזן מיוחד של אנשים – לא היו לו שונאים והוא לא שנא אף אחד", מוסיף גולד. החברים מספרים כי נהג לפקוד בקביעות את ה"ברנוער" בתל אביב. "הוא היה בן אדם מקובל מאוד, תמיד מוקף בחברים, מאוד מאושר ושמח", מעיד מאיר. "ממש לא בחור דיכאוני. כשהיינו הולכים לים כל שבת או ל'אוויטה' (בר תל אביבי לחברי הקהילה – ג"נ), אין כמעט מישהו שלא היה מכיר אותו ואומר לו שלום".

השנה התעתד יואל להשתתף בפרויקט "ברק" של האגודה, שמאפשר לצעירים שלא צלחו את מסגרות החינוך הפורמלי להשלים תעודת בגרות ולגשת לבגרויות במתמטיקה, אנגלית ומקצועות נוספים. כחלק מהפרויקט הוא היה אמור להתחיל השבוע את המסלול להשלמת בחינת הבגרות במתמטיקה. "היה לו מוח חריף מאוד. הוא התעניין במתמטיקה וכל חייו פנטז להתקדם וללמוד ראיית חשבון", סיפר גולד, "כל דבר אצלו היה תמיד מתוקתק, גם בבית וגם בעבודה".

מחקר של "מכון ירושלים לחקר ישראל" שהתפרסם לפני כשנה בחן את מידת הדתיות של יהודים מעל גיל 20 בין השנים 2009-2007. מנתוני המחקר עלה כי רק אחוז אחד מהחילונים גדל במשפחות חרדיות, קרי רק אחוז מהחרדים חוזרים בשאלה. עוד מצא הסקר כי שיעור החילונים שגדלו במשפחה דתית בירושלים גדול מאשר מזה שבישראל – 27 אחוז מהחילונים בני 20 ומעלה בעיר לעומת 20 אחוז בישראל כולה.

"הלקח מכל הסיפור הזה הוא שצריך לדעת לקבל את האחר, גם אם הוא שונה ממך, כמו שהוא. חייבים לשקול מילים", אומר מאיר, שמכיר את המציאות הקשה מקרוב. "הרבה חרדים נשארים מאחורי מסכה ולא רוצים לעשות את הצעד ולחזור בשאלה.

"מי שמתלבט פתאום בקשר לזהות המינית שלו מתקשה הרבה יותר להישאר במסגרת הזו ולהסתתר מאחורי החזות החרדית, לכן מרבית החרדים שמגלים את הנטייה המינית שלהם לא מתלבטים ועוזבים את העולם הזה. קרה לא פעם שישבנו בים בשבת וגילינו שכל החבורה שסביבנו מורכבת מאנשים שחזרו בשאלה. יש כמות מטורפת של יוצאים, ומבין האנשים שהסתובבו עם יואל, לפחות 90-80 אחוז היו חוזרים בשאלה – ממאה שערים, מבני ברק, מירושלים".

אך הקושי לא מגיע רק מהבית. "גם מחוץ לציבור החרדי, אפילו בקרב החילונים בתל אביב, נחשפים כל הזמן לעקיצות ולהערות", מתאר גולד את המציאות הקשה של חברי הקהילה שחיים מחוץ לארון. "כשהיינו הולכים ברחוב היו צועקים לנו לפעמים הערות, ואומרים שאנחנו מביאים מחלות".

גם בקהילת הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) התייחסו לטרגדיה של יואל. "מותו הטרגי של יואל ז"ל מחדד את המצוקה הקשה של בני ובנות נוער בקהילת הלהט"ב, כמו גם של בני שאר הגילים", אמר השבוע מייק המל, יו"ר הוועד המנהל של האגודה.

אחד מחבריו של יואל, שביקש להישאר בעילום שם, סיכם ואמר: "זה בלתי נתפס. השוק והכאב פשוט גדולים מדיי בשביל להתמודד איתם".

גל התאבדויות

רצף של ארבעה מקרי התאבדות  בשלושת השבועות האחרונים, בהם גם התאבדותו של יואל, זעזע את הקהילה הגאה בארץ. אף שמדובר במסגרת שמתורגלת בהתמודדות עם מקרי מצוקה, ריבוי המקרים בפרק זמן כה קצר הצליח לנער את הקהילה כולה.

"אבדנות היא חוויה קשה, והיא מכה בבטן כשאנחנו נאלצים לפגוש בה מקרוב", אמר שלומי אינגר, עובד סוציאלי ומנהל השירות הפסיכו~סוציאלי של אגודת הלהט"ב, "אבדן אדם מוכר מותירה אותנו חסרי אונים, ולצערי יש מקרים שבהם הכתובת לא הייתה על הקיר. מעשה אבדני לא תמיד מובן לנו", וכך, לדברי אינגר, היה במקרה של יואל.

"יואל לא פנה למרכז התמיכה הפסיכו-סוציאלי שאנחנו מפעילים, ולעתים קשה מאוד לאתר את המצוקות הללו מראש", סיפר השבוע גורם באגודה. הוא גם ביקש להדגיש כי לא מדובר בתופעה, אלא בשורת מקרים.

השירות הפסיכו סוציאלי של האגודה, הפועל למעלה מ-30 שנה, נותן מענה לצרכים רגשיים וחברתיים של חברי וחברות קהילת הלהט"ב ומשפחותיהם באמצעות ייעוץ פרטני, קבוצות תמיכה ועובדים סוציאליים המתמחים בנושא. המרכז קולט מדי חודש מאות פניות, ומופעל בעזרת מתנדבים ובשיתוף עיריית תל אביב ומשרד הרווחה. "כל אחד ממקרי ההתאבדות הוא שונה, אבל כולם מגיעים מאותו מקום", אומר שי דויטש, מנכ"ל האגודה בתל אביב.

מחקרים בארצות הברית הראו כי שליש מכלל ההתאבדויות של צעירים בני 18 עד 25 מתרחשים על רקע נטייה מינית. לדברי דויטש, בישראל לא קיימים היום מחקרים סטטיסטיים באשר להתאבדויות בקרב הקהילה הגאה, והדבר מקשה על ההתמודדות עם התופעה.

"אנחנו מנסים להביא את הממשלה לבדוק את הנושא", הוסיף. מחקר של מרכז המידע של הכנסת משנת 2007 שעסק בהתאבדויות בקרב בני נוער, העלה כי שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב הומוסקסואלים גבוה פי שניים עד שלושה משיעור הניסיונות בקרב כלל האוכלוסייה.

קו הסיוע והתמיכה של האגודה "יש עם מי לדבר" מספק מענה ראשוני למצוקות, וניתן לקבל בו מידע חיוני לחברי קהילת הלהט"ב ובני משפחותיהם.

הקו פועל בימים ראשון-חמישי בין השעות 22:30-19:30, בטלפון 03-6205591 או במייל yesh@glbt.org.il

הקו של כמוך (לא קו מקצועי) להקשבה: 054-9848095


(nrg, כ' באלול תשע"א, 19 בספטמבר 2011)

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מה גרם לו להתאבד? השינאה, ההומופוביה, חוסר הקבלה של הציבור הכללי והדתי בפרט. יש להבין, שנטייה מינית היא חלק עצום מה"עצמי" של כל אדם. זהו חלק עצום באישיות, ולא מדובר על משהו שולי, שניתן להתעלם ממנו או לשנותו. לכן, אי קבלת הנטייה המינית, בעיקר ע"י המשפחה והסביבה הקרובה (חברים, קרובי משפחה, שכנים) תביא בוודאות לתוצאות הרסניות, שעלולות להגיע לכדי התאבדות. ממחקרים עולה, שרוב ניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער מתחת לגיל 18 הם על רקע נטייה מינית.
    אני מקווה מאוד שהציבור, בעיקר הדתי והחרדי, יתעוררו, ושהרבנים שלהם יפסיקו עם השינאה ועם הפצת דברי הרוע שהם מפיצים כיום. הומו ישאר הומו. לסבית תשאר לסבית. אסור לכפוץ על אף אחד נישואין או יחסים עם המין שהוא אינו נמשך אליו! מספיק עם ההסתרה וההסתה!

  2. בכנות לא מבין למה צריך לספר לדוד ולדודה לאימא ואבא על החיים האינטימיים שלך.אם אני סטרייט למה אני צריך לספר לאימא ואבא מה ההנאה שלי ואיך אני עושה סקס. אותו דבר הומו. לא ברור לי למה את חיי הפרטיים אינטימים אני צריך לחלוק עם אימא. למה כולם צריכים לדעת שאני הומו, ו "כ ו ל ם" צריכים לקבל אותי איך שאני.
    למה יואל התאבד?
    למה בכלל אנשים מתאבדים? מה גורם לאדם להתאבד? אנחנו לא יודעים . אין הגיון בהתאבדות.