ד"ת לחג הסוכות | דבר תורה לפ"ש

אם יושבים בסוכות זכר ליציאת מצרים, מדוע יושבים בסוכות בתשרי ולא בניסן? * ישי בדבר תורה חגיגי לחג

צילום: Effi B.

למה אנחנו חוגגים את סוכות?

התורה אומרת: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וכמו שאומר השולחן ערוך: "הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש" (תרכ"ה סעיף א')

כלומר האירוע שאותו אנחנו מציינים במשך שבוע ימים הוא בסך הכול זכר לנס לא מרשים במיוחד שניתן לכנותו "מיזוג אלוקי". הקב"ה דאג לנו לכך שלא נסבול מחום במדבר, ועל כן הוא עטף אותנו בענני הכבוד. עם כל החשיבות של הנס הזה בכל זאת קשה להשוותו לאירועים חשובים בהרבה שהתקיימו בזמן יציאת מצרים כמו נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני שקבלו חגים משל עצמם. השמחה הגדולה על ענני הכבוד בסוכות נראית הרבה פחות משמעותית מהם והשמחה הגדולה בימים אלו לא נראית ברורה.

התמיהה השנייה היא למה לציין את האירוע הזה דווקא באמצע חודש תשרי, כשמכל הבחינות היינו צריכים לחגוג את חג הסוכות בתקופת ניסן. קודם כול האירוע עצמו של חג הסוכות התרחש בזמן יציאת מצרים בזמן חודש ניסן, ומה יותר מתאים מתקופת האביב הפורחת והמקסימה לצאת מביתנו לסוכה שבחצר וליהנות מהאוויר שופע העליצות של האביב בניסן.

במסכת ע"ז הגמרא מתארת את אומות העולם לעתיד לבוא המבקשים מהקב"ה לתת בידם מצוות כדי להוכיח לו שגם הם כמו עם ישראל מסוגלים לעמוד בעבודת השם. הקב"ה נותן להם את מצוות הסוכה וקורא למצווה זו מצווה קלה, הגויים יוצאים ובונים כולם בשמחה סוכות בראש גגותיהם, אבל אז מוציא הקב"ה חמה קופחת והם הגויים בועטים בסוכה ויוצאים ממנה בזעם והקב"ה צוחק עליהם ובכך מראה להם את ההבדל בינם לבני ישראל, שלמרות הכול ולמרות כל הקשיים ממשיכים לדבוק בשם ובמצוותיו.

במדרש הזה מתמצה הרעיון המהותי של הקשר שבין עם ישראל להקב"ה שהוא לדעתי הרעיון המהותי של חג הסוכות והשמחה הגדולה שיש בו.

הקשר בין עם ישראל לאלוקיו איננו קשר טבעי. היהודי תמיד נמצא בשני מקומות בו בזמן: בעולם הזה הטבעי ובעולם האין-סוף האלוקי. המקום המיוחד הזה, המפוצל הזה, יש בו רוגע גדול מאוד, מפני שהיהודי יודע תמיד שהוא יהיה בהשגחתו של האין-סוף. ומכאן השמחה הגדולה שלו. לעולם איננו לבד, לעולם איננו נתונים לגחמות הטבעיות של העולם הזה, על כל שלל בעיותיו וסיכוניו. אנחנו מעל כל זה, אנחנו נמצאים בידיו של הקב"ה.

בסוכות אנחנו חוגגים את ענני הכבוד שאפפו את עם ישראל במדבר והעניקו להם את המחסה הנדרש בידי אלוקים. מן הבחינה הזאת ענני הכבוד אפילו יותר מאשר קריעת ים סוף מסמלים את היותנו נמצאים באטמוספרה אלוקית מוחלטת, נתונים בלעדית בשליטתו של האין-סוף ואין בלתו. אנחנו בעצם מטילים את עצמנו לידיו של אלוקים לגמרי. ובחיקו אנחנו נחים.

היינו יכולים לצאת לסוכות בתקופת האביב בזמן שכולם יוצאים אל הטבע, אך  כיוון שאנו רוצים להביע את אי טבעיותנו ואת היותנו מעל הטבע אנחנו יוצאים בזמן הלא טבעי ונוגעים באין-סוף.

אנחנו יודעים שאין זה מעשה אנושי הגיוני ראלי, אבל לעתים נמאס לנו להיות רגילים, מפוקחים,  שולטים כל כך, נורמליים כל כך. לעתים אנחנו רוצים רק  להרפות קצת וליפול לידיו של האלוקים, להיות אפופים באלוקות מארבע הפינות בסוכה הארעית שהיא הסוכה האמתית סוכתו של מלך מלכי המלכים.

שבת שלום,

ישי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.