ד"ת לפרשת לך לך | דבר תורה לפ"ש

לעתים יש לקום וללכת כי אין בררה אחרת. ברם מעבר לעצם ההליכה, כדאי שיהיה גם חלום אחד ארוך שייתן טעם להליכה. התהלכות בחלום. עובד בדבר תורה לפרשה

פרשתנו פותחת בדיבור הראשון של בורא עולם לאברהם, או בשמו הראשוני: אברם.

וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיך ָאֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךּ

(בראשית,יב, א)

 ובראשית הדברים – "לך לך", שא את רגליך והתחל לצעוד.

לקראת תום הפרשה, לאחר כעשרים וחמש שנה (שהרי גילה לנו הכתוב את גילו של אברם בצאתו מחרן – חמש שנים ושבעים שנה!) ואין-ספור פרשיות והסתעפויות ואף שיחות בין הקב"ה לבן בריתו, מגיע תורה של עוד הִתראות אחת.

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְ-הוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים

(בראשית, יז, א)

הנה לפנינו עוד גלגול של השורש ה.ל.ך. והפעם – התהלך. הבקשה או שמא התביעה מאברם היא – מעתה, לא עוד הליכה כי אם התהלכות!

ובאמת, מה בין הליכה לבין התהלכות?

הבוקר בא כל כך מהר
ואי אפשר להישאר
צריך לקום להתעורר
ללכת אל מקום אחר

אולי ניתן לומר כי ה"לך לך" הוא כמו ציווי כפול ומזרז שקורא לו לאדם לקום ולעשות מעשה. באופן מעשי – לצאת אל הדרך. ובמקרה שלנו לשנס מותניים ולצאת לעבר כנען, הארץ החדשה.

ואילו ה"התהלך לפני" הוא מעין בקשה מהאדם למלא את חייו בתוכן כלשהו. לא די בפעולות ובמעשים. יש צורך לחיות בעבור משהו. ובמקרה שלנו – "והיה תמים". לחיות כדי להיות שלם.

לקחת את הזיכרונות
זה לא הרבה שתי מזוודות
חלום אחד ארוך ארוך
שתי מגבות ושתי תקוות.

יהונתן גפן שחרז את "הבלדה על חדווה ושלומיק" ללחן של יאיר רוזנבלום ולביצוע של מירי אלוני, יודע כי לעתים יש לקום וללכת כי אין בריה אחרת. ברם מעבר לעצם ההליכה, כדאי שיהיה לך באמתחתך גם חלום אחד ארוך, כזה שייתן טעם להליכה הזו. התהלכות בחלום.

ללכת אל, ללכת מ…
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים.

שבת שלום,

עובד

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.