ירושלים לבשה אור בגוונים צבעוניים, האווירה הפכה חגיגית וחנוכה הורגש בכל פינה בעיר. התכנסנו כמדי חודש בחודשו, והפעם הדלקנו נרות, ניסינו לשיר ולא הצלחנו אבל ידענו טוב מאוד כמה ביסים נדרשים כדי לאכול סופגנייה. אבקת הסוכר הדבוקה לבגדינו היא הוכחה לכך.

אורחת הערב הייתה דבורה גילולה, פרופסור, סופרת ומתרגמת ספרות הקשורה בין היתר לתרבות יוון העתיקה.

ומה לה ולנו? ברור מאליו. סיפור חנוכה, מתייוונים, יוון, צורת ההתנהגות של היוונים בכל הנוגע למיניותם המשוחררת, אהבת גברים בין איש לרעהו או לכל הפחות חיבה סמויה וגם שאינה סמויה.

שעה וחצי של שיעור קצר בהיסטוריה רחבת היריעה על הגברים ששייכים לתרבות הכי "משוחררת" בעולם כולו, ומיד התברר שעל אף השחרור והפתיחות, אותם חבורת גברים לא הייתה רומנטית בעליל.

בדבריה, דיברה פרופ' גילולה על מבנה המשפחה היוונית ועל התנהלות התא. הובהר מיד כי הגברים הן הגזע השולט בבית והם אלו שמוחם עמוס בהשכלה, ידע ושאר אומניות שבהם התרברבה תרבות יוון לדורותיה. והנשים? הן אלו בעלות ההשכלה הזעומה ביותר בחברה שבה חיו. כל תפקידם אינו אלא לשמר את הבית ולגדל אתה הילדים, לטפל בבעל ולעשות כל דבר אחר שאינו קשור להשכלתם, כל השכלה שהיא.

אם בתחילה כל שידעתי על התרבות היוונית מקריאת ספרים הייתה פאר האלים שלהם ופאר גופם, אזי כעת אני יודע שכל זה אינו אלא סוג של חיזיון תעתועים. סוג של נפה קרועה שנשפך ממנה גם דברים לא כל כך יפים.

תרבות יוון, בדיוק כמו בסרטים, התבססה על עבדים ועל חוסר שוויון. מעמד הגבר הגבוה והשְפלות העניים בכל דרך אפשרית. הגברים נפחו את גאוותם עד כדי כך שלא הסתפקו באישה שלה נישאו אלא חיפשו אחר טרף קל שבקלים ואותו מצאו בגברים שעמם יכלו לדבר מעבר לענייני הבית, בבחורים ובנערים רכים ונטולי זקן.

הצצה נדירה

ציורי כדים עתיקים מגלים לנו את יחסי הגומלין בין הנערים למבוגרים שחבורה – דבר שהוסתר מהבריות והתנהל כך: המבוגרים היו באים למשחקי התרבות של הצעירים, צופים בהם בשעת מבחני הכושר והתחרות (עת שהיו במערומיהם), ואח"כ היו מפתים אותם כלאחר יד. המבוגרים את הצעירים. אם בְּסוס אציל או במחווה אחרת כתרנגול בר או דבר מה אחר.

לא מוכח אם היה זה מרצון או מחמת הפיתוי והשוחד, אבל הם מצאו נחמה זה בזה עד שהגיעה העת להיפרד.

את הכדים כמעט שלא ניתן למצוא כיום, אלא אם כן בחרת לטייל סביב לעולם ולחפש אחריהם במיני מוזיאונים שהם. אחד מהם נמצא בלונדון האפרורית.

פרופ' גילולה אמרה שהם מספקים הצצה נדירה לחיים של היוונים במשך אותה התקופה ושהם בוטים מדי לעיניים שלא רגילות בכך. עיניי לא ראו זאת, אבל אוזני זה עתה שמעו דברים על כדים שמעולם לא שמעתי על אודותיהם. דברים שלא חשבתי שאשמע. כן, אני עד כדי כך עדיין עם עבר של בחור ישיבה.

אין פדופילים

אבל אהבת גברים הייתה גם ללא קשר לנערים ומבוגרים. היא הייתה ביוון והתנהלה באופן הפתוח ביותר, ובלא שמץ של בושה, חרטה או כל דעה קודמה שמשתוללת היום ברחבי העולם כלהבת אש בשדה קוצים קיצי. הם לא ידעו מהי פדופיליה, ומבחינתם נער מוגדר מגיל 7 ומעלה. מדהים, אבל ככה חשבו אז ביוון.

לאחר שעה וחצי של שיח התגלתה לי יוון לי כמקום מעוררת סקרנות יותר מן הרגיל.

יוון היא יוון. מעצמה גדולה שנפלה את שרצתה להביס אותנו, את העם היהודי. הפאר וההדר וכל מה שהתלווה למעצמה הגדולה שהייתה אינו אלא זיכרון מעורפל עמוס בערפל של חורף. אבל ההיסטוריה תמיד תהיה שם ותמיד יהיה אפשר ללמוד ממנה גם היא לא שייכת לנו אלא לאחרים.

חנוכה שמח,

צחי

– – –

פרופ' דבורה גילולה שיתפה אותנו כיצד יוון העתיקה תפסה את הנושא ההומוסקסואלי – מה החברה היוונית קיבלה או נהגה לעשות בהקשר ההומוסקסואלי, מה מבחינה חברתית קרה ובאילו מדינות, כיצד תיארו היוונים לעצמם את היחסים בין גברים ואת האהבה, מה מופיע בספרות היוונית ובמשתה של אפלטון.

פרופסור גילולה היא פרופסור בגמלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, ‎חוקרת לימודים קלסיים (תרבות יון העתיקה‎(‎, תולדות התאטרון, ומהדירת הספר נגד טימרכוס – על אהבת גברים העוסק ביוון העתיקה.

במפגש הדלקנו נרות חנוכה ואכלנו סופגניות.

המפגש היה בתאריך כ"ו כסלו תשע"ב, ב' דחנוכה, 22 בדצמבר 2011 למניינם, בשעה 20:00, בירושלים.