ד"ת לפרשת תולדות | דבר תורה לפ"ש

חשבתם שיש רק עשו אחד בפרשה שלנו? תחשבו שוב. עובד בדבר תורה לפרשה

בפרשתנו אנו פוגשים בשני "עשָווים".

בתחילה, זהו עשו של "האדום-האדום" הזה:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה–כִּי עָיֵף, אָנֹכִי

עשיו שב מעוד יום עבודה בשדה הציד ובטנו זועקת: "אני רעבה!". יעקב קופץ על ההזדמנות ומעלה הצעה שכרסו של עשו לא יכולה לסרב לה.

וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה

עשיו עורך חשבון מהיר. הרי בין כך ובין כך בשר ודם אני. ואדם, כידוע, יסודו מעפר וסופו לעפר. מה יש לי מהבכורה הזו?

זהו עשו הראשון.

את עשיו השני נפגוש לאחר סיפור ההערמה הגדול של יעקב אשר לבש את בגדי החמודות של אחיו וזכה במקומו בברכות יד ראשונה. וכשמבין עשו – מחרדתו הגדולה של יצחק אביו – את אשר נעשה עמו:

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי.  וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ.

אך עשיו לא מוותר.

… וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה?

ושוב, לא מרים ידיים.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי–בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי, אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.

הזהו עשו? עשו איש יודע ציד, איש שדה? בוכה כילד קטן שנגזל לו הדובי שכל כך חשק בו? לִבּנו ממש יוצא אליו כך, בחולשתו. מה היה לו לאדם שחשב כי מפני שמלאך המוות אורב לכולנו, אין טעם לבכורה, אין צורך בחיפוש משמעות בחיים?

ילד הולך ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה – לא – נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה

ואולי התשובה טמונה בפסוק הזה:

וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי–וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת.

כשיצחק שולח את בנו בכורו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים, מצטלצל לו לפתע באוזני עשו צלילו של האסימון שנופל. משאלתו של אבי בטרם ימות היא לברך אותי? משמע החיים אינם ערימת ימים שדומים זה לזה עד זרא ובסופם ממתין לו בפינה יום המיתה. יש מקום לברכה בחיים. (ומעניין הוא הקשר בין המילים: בכֹרה – ברכה!)

גבר רואה בחשאי


איך בנו נכנס לכיתה
גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ
וכבר שרים שם בפנים
שיר של שנה חדשה
הו איך הכול מתחיל פה שוב מהתחלה –

 

 

עלי מוהר בשירו "כל עוד" שהלחין ושר יוני רכטר יחד עם אבנר קנר ומקהלת העפרוני –  גם הוא מתחקה אחר הקשר הזה שבין אב לבנו, בין ילד להוריו. הנה לפנינו אב שעוקב אחר בנו בדרכו לבית הספר ובתוך כך נזכר באביו שאף הוא צעד בעקבותיו במסעו לכיתתו.

גבר באמצע הבוקר
גבר בלב חייו
על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו

אכן יש טעם לחיים האלה ובין יום הלידה ליומנו האחרון יש סיבות רבות וטובות לחיות. אחת מהן, היא הקשר הזה בין הורה לילדו שנמשך ומתגלגל מדור לדור.

כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד הכול מתחיל פה שוב מהתחלה.

שבת שלום,

עובד

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.