ביקורת: התמכרות להגשמה עצמית | גאות ושפל

חסד או עוול עשו עמנו יוצרי סרוגים כשהחליטו שההומו הדתי בסדרה מתחרד ומתחתן? * גם לזאביק אין תשובה ברורה * ביקורת על העונה השלישית של הסדרה

(לייזי שפירא, יוצר, תסריטאי ובמאי סרוגים הגיע למפגש כמוך. כל הפרטים כאן)

רועי בין שתי בנות

לפני שאתחיל את הרשימה, הקדמה קצרה.

אני חושב ומאמין שהסדרה "סרוגים" היא יצירת אמנות, ובתור שכזו היא אינה חייבת שום דבר לאף אחד וצריך לשפוט אותה לפי קריטריונים אמנותיים בלבד, ואומר בכנות שאיני יודע מה הן בדיוק. בכל מקרה, יוצרי הסדרה לא חייבים טובה לאף אחד, כולל הומואים דתיים.

ההרהורים האישיים להלן הם בגדר מחשבות על ההשלכות האפשרויות של דמויות מסוימות בסדרה על ההוויי המחשבתי והרגשי של הצופים. אין כאן כל כוונה פוליטרוקית-חינוכית לעצב דמויות בסדרה כרצוני. סדרות טלוויזיה נוצרות לא כדי לרצות אף אחד, ומי שיש לו בעיה עם דמות כזו או אחרת בסדרה או עם סדרה כולה – לא חייב לצפות בה. עד כאן ההקדמה.

אני חייב להודות שברגע הראשון הייתי מאוכזב מדמותו של רועי שצצה לנו בעונה השלישית של "סרוגים". בכלל, ייתכן שאני עושה עוול להמשך דמותו כי טרם ראיתי את כל העונה השלישית והאחרונה. עם זאת, נראה כי הכיוון הוא ברור. לאחר שיצאנו להפסקה בין עונתית, רועי שב אלינו עם כיפה שחורה גדולה לראשו, והוא כבר נשוי, ורעייתו החרדית אף רקמה לו את שמו על השקית של הטלית. החלום יתגשם. עוד יישמע בערי יהודה.

אני מודה שתגובתי הראשונה הייתה אכזבה. מה, ככה אתם עושים לנו? אחרי שבסדרת הדגל הטלוויזיונית על הציבור שלנו אחרי אלפיים שנות גלות מהמסך הקטן הופיעה דמות של הומוסקסואל דתי – ככה אתם מחתנים אותו? למה הוא לא הולך לפגוש את הרבנים, לעורר את המודעות הציבורית בנושא, מפרסם טורים ב"כמוך" וב"ynet יהדות", הופך לפעיל?

רועי (ההומו לשעבר) ואשתו רבקי

אצל החרדים הכול הרבה יותר פשוט

במחשבה שנייה, ולאחר צינון קל, אולי זו הייתה הדרך הטובה ביותר לצאת מהמצב. המבקרים בציבור שלנו בשלב מסוים כבר יצאו מהכלים עם ההערות שכמובן שאין בזה שום דבר רע (ממש לא!) אבל לדחוף שתי דמויות של הומואים בסדרה אחת זה כבר באמת מוגזם. מנגד, רועי הפך לדמות משנה בולטת ולא ניתן היה כבר להיפטר ממנו סתם כך. אז בואו נחתן אותו ובא לציון גואל.

במחשבה שלישית, ייתכן שכותבי הסדרה עשו אתנו חסד גדול ועל הדרך העבירו לנו מסר מאוד חשוב ואמתי. כשרעות ההמומה מהתפנית החדה בחייו של רועי שואלת את נתי לפשר הדבר, הוא משיב לה שאצל החרדים הכול הרבה יותר פשוט – שלוש פגישות, מתחתנים וזהו. ושתי נימות מתערבות בקולו- נימת קנאה על הדרך הפשוטה ומהירה לפתרון, מול נימת העצב על כך שהפתרון אינו נגיש וזמין.

והפתרון אכן אינו בהישג יד בעבור נתי ובעבור עוד רבים בציבור הציוני דתי. יוצרי הסדרה ממש לא עשו לעצמם חיים קלים ולא הלכו לספר לנו סיפור מאולץ עם סוף טוב – למשל שרועי הלך לטיפול ב"עצת נפש", הבין שם ש"נטייתו ההפוכה" היא פועל יוצא מהיחסים עם אב מתנכר ואם דומיננטית, התחבר לגבריות, למד לשחק כדורסל והיום הוא סטרייט לכל דבר ואשתו פוגשת את הרב אבינר כל שנה בסוכות ליד הכותל, מודה לו ומספרת לו על כך שנולד להם עוד ילד בשעה טובה. מספרים לנו את הסיפור הפשוט והנוקב שיורד לשורש שאלת הזהות שלנו כציונים דתיים מול הזהות החרדית.

מהותה הבסיסית של החברה החרדית היא שימור עצמי. המטרה היא שהנכד שלי ילבש שחורים כמוני.  אין מטרה אחרת. למטרה הזו מותר גם לכופף את ההלכה, ובוודאי שניתן לשם כך לכופף אנשים פרטיים. למושגים אמורפיים כמו "אושר", "סיפוק אישי", "הגשמה עצמית" מתייחסים בערך כמו לנענע בתה: אם יש זה נחמד ואם אין – לא נורא. וזה כך לא רק ביחס לנטייה מינית.

רועי. לפני ההתחרדות

התמכרות להגשמה עצמית

אחד ממורי ורבותיי בתחום הטיפולי, שהוא בין אנשי הטיפול הנחשבים והידועים בישראל שגם עובד הרבה עם הציבור החרדי, סיפר לי פעם על מעשה הזה:

הגיע אליו זוג חסידי צעיר, שניהם צאצאים למשפחות חשובות בחסידות, והם נישאו קרוב לגיל 18. כשהוא שמע אותם הוא חשב שהשדכן של הזוג היה צריך להיות בו-בזמן חרש, שוטה וקטן. היה מדובר בשני אנשים בלא כל מכנה משותף, מנוכרים הדדית לגמרי ודי סולדים זה מזה. הוא סירב לטפל בהם והעביר את העניין לרב המשדך, וברור היה לכל המשתתפים שאין מצב בעולם שהזוג יתגרש. ייחוס, שידוך, כבוד המשפחה. שלוש פגישות וקדימה לחופה. למה לחתן הומוסקסואל זה יותר בעייתי מזה?

מנגד, בציבור שלנו המצב שונה. לא סתם רועי מדבר עם אשתו על ה"התמכרות" של חבריו הסרוגים ל"הגשמה עצמית".

ובכן, חברים, בואו נודה בזה בפה מלא – כן, אנחנו מאמינים בזה. מאמינים באידאל הרומנטי, שגם אם הוא לא קל להגשמה במציאות, אך בכל זאת בר השגה. אנחנו מאמינים שכשאנו נשבעים מתחת לחופה על "אהבה ואחווה ושלום ורעות" – אל ולא רק מילים שחייבים להגיד. אנו מאמינים שברית "ודבק באשתו" כולל כל יכולת אנושית בריאה לאינטימיות תקינה. וכן, אנו מחפשים גם הגשמה אישית כדי להוציא אל הפועל את הכוחות הטמונים בתוכנו מתוקף צלם האלוקים שבנו. בגלל זה קיימת הביצה בירושלים ובגבעת שמואל. יש בה אנשים שלא מוכנים סתם להתפשר כדי "להיות כמו כולם" בכל מחיר.

רועי לאחר ההתחרדות

קצת קרם קוסמטי

כמובן חשוב שלא לעשות גם להם אידאליזציה גורפת – חלק מהם סתם בני אדם לא החלטיים ואינפנטיליים (ובעונה השלישית יש להם נציג מכובד בסדרה בדמותו של המשורר עזריה בן עטר), אך בכל זאת, רבים מהם אכן מחפשים את אהבתם, את הדרך לאינטימיות העמוקה והכנה, פיזית, רגשית ורוחנית. חלק בגלל זה חוצים את גיל השלושים כרווקים. חלק הופכות לאימהות חד הוריות. וחלק- מה לעשות – יוצאים מהארון. וזו המציאות בציבור שלנו. וזה לא בגלל הטלוויזיה והאינטרנט והשפעתה הקלוקלת של התרבות המערבית הפרועה. ולכן גם "עצת נפש" וגם "אנחנו" – מיזם השידוכין של הרב הראל וכמוך לא יפתרו את הבעיה הזו, אלא במקרה הטוב ישימו עליה קצת קרם קוסמטי. אך לבעיה מהותית אין פתרונות קסם ולא פתרונות קוסמטיים.

ובכן, צופים וצופות יקרים, רועי מהסרוגים התחתן. שיהיה לו מזל טוב. כל היתר ממשיכים לחפש. אם הליבראלים שבכם בכל זאת מחפשים משהו להתנחם בזה – אתם מוזמנים להיזכר בפרק הסוגר של העונה הקודמת, שבו אביו של רועי אומר לו (בכוונה אירונית דווקא לכיוון של אחיו נתי)- שחשוב לו להדגיש שהוא יקבל את בנו ההומוסקסואל בכל מקרה. שהמשפחה חשובה יותר מהכול. זה המסר שהציונות הדתית של שנות האלפיים מעבירה להומואים ולסביות דתיים.

אז מי שמוכן לצאת מהארון – שיהיה בשעה טובה. ומי שלא – שיהיה מזל טוב.

זאביק

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.