ו´ באדר א´ התשס"ה, 15 בפברואר 2005 – הכינוס האורתודוקסי-חרדי הראשון שעסק בנושא ההומו-לסבי הדתי | נוסטלגייה

והפעם: הכינוס החרדי-האורתודוקסי הראשון שעסק בנושא ההומו-לסבי הדתי * את הכינוס ארגן נפש ישראל – ארגון מקצועי בתחום בריאות הנפש המיועד לשומרי מצוות. הכנס נערך בו´ באדר א´ התשס"ה, 15 בפברואר 2005, בירושלים, תחת הכותרת "התערבות מועילה בבריאות הנפש, התורה ככלי להגברת כישורינו". במושב השתתפו רבנים, פסיכולוגים ועוד

הכינוס של ארגון נפש ישראל – ארגון מקצועי בתחום בריאות הנפש המיועד לשומרי מצוות, כלל מושב תחת הכותרת "נטיות הפוכות: השקפות הלכתיות וגישות פסיכולוגיות וטיפוליות במתבגרים ומבוגרים" ובהשתתפות רבנים, פסיכולוגים ועוד.

לפניכם תכניית הכינוס כולו והמושב בנושא ההומוסקסואלי, מושב בהנחייתו של הפסיכולוג שניאור הופמן:

בקהל ישבו רבנים, אנשי חינוך, יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, ר"מים ואנשי חינוך.

בשל הצלחת המושב המיוחד, נערך בתאריך י´ בשבט התשס"ח, 17 בינואר 2008, עוד מושב בעניין והפעם תחת הנושא "מאהבה לאחוות אחים: מחקר אמפירי על גברים המתמודדים עם משיכה חד-מינית – מי הם ומה עזר להם יותר מכל", ובו הִרצאה ד"ר אילן קרטן.

* * *

הכינוס זכה לכמה אזכור תקשורתיים: בתאריך ט"ז באדר א התשס"ה, 27 בפברואר 2005 פורסמה בnrg כתבה של זאב שביידל (תחת שם העת "זאב דרור").

שנה לפני הכינוס הנ"ל, הנושא עלה בעקיפין ובנגיעות קלות, ולא זכה למושב בפני עצמו. הנה כתבה של תמר רותם שפורסמה בהארץ, ד´ בשבט התשס"ד, 27 בינואר 2004:

בשבוע שעבר נערך בארץ לראשונה כנס בינלאומי לאנשי מקצוע שומרי מצוות בתחום בריאות הנפש. לצד נושאים כמו דילמות של משפחה שומרת מצוות בעידן המודרני נדונו גם נושאים שנחשבו עד לא מזמן כטאבו, כמו התמכרות לסמים, התעללות מינית בילדים ואפילו יחסים הומוסקסואליים. אחד מחידושי הכנס הוא בעצם הקניית השפה הטיפולית לציבור החרדי.
[…]
נציגי הקו החם החדש, שנועד לבנים וגברים חרדים שהיו קורבנות לאונס ולהתעללות מינית, אמנם לא הורשו להציג את הקו שלהם בכנס, אבל גרוס ייחדה חלק מהרצאתה להתעללות בבנים. התייחסות עקיפה לסוגיה רגישה לא פחות היתה בהרצאה על אינטימיות זוגית, כשהמרצה גייל בסלר-טברסקי (אשתו של ד"ר טברסקי) נגעה ב"בעיית ההומוסקסואליות בישיבות", כהגדרתה. הנימה שלה לא היתה שיפוטית, והיא לא הזכירה את האיסור התנ"כי, אלא דיברה בקצרה על המצוקה והאומללות של הבחורים.

(הכתבה המלאה פורסמה בפורום הייד פארק)

והנה כתבה מהארץ, 10 במרץ 2005 למניינם:

מתחילים לפתוח את דלת הארון

כנס של מטפלים דתיים מגלה שבציבור החרדי מתחילים להכיר בהומוסקסואליות ולחפש לה פתרונות. המטפלים עדיין מנסים לתקן את הזהות המינית, אבל מבינים שלא תמיד זה עובד | תמר רותם

בכנס המטפלים הדתיים "נפש", שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים, במושב שיוחד להומוסקסואליות במגזר הדתי, קם לפתע בחור שישב בקהל ולהפתעת הנוכחים הצהיר: "אני מייצג את הנושא שלכם, אני הומוסקסואל דתי". הוא תיאר דילמה המטרידה אותו: האם הוא יכול להימנות לצורך מניין או לרקוד בחתונות דתיות, האם אינו מטעה את הציבור.

בשיחה אתו, דומה שש', קרימינולוג במקצועו שעדיין לא יצא מהארון באופן רשמי, לא חש שיש משהו מקומם בעצם הדיון בשאלה. הוא מקבל את החריגות שלו בחברה הדתית, שבה הומוסקסואליות היא איסור שדינו מוות, כמובן מאליו; אך הוא אינו מוכן לסבול את הדחייה המתלווה לכך ומבקש התייחסות חברתית והלכתית למצבו.

"נפש" הוא ארגון המטפלים הדתיים והחרדים – סניף ישראלי של ארגון אמריקאי בשם זה, של מטפלים דתיים אורתודוקסים. הארגון מקיים כל שנה כנס גדול שחשיבותו היא לא רק בהיבט המקצועי אלא, ואולי אף יותר, במישור ההצהרתי. דרך הנושאים החדשים העולים לדיון – מאינטימיות במגזר החרדי ועד אובססיוויות בקיום המצוות – אפשר לעמוד על תהליכי השינוי המתרחשים בחברות הדתית והחרדית והניסיונות לתת מענה ולהתייחס לנושאים שבעבר הושתקו והודחקו; למשל, מחלות נפש, פיגור, היפראקטיביות, וכן נושאים שההתייחסות אליהם היתה בבחינת טאבו חמור יותר – הומוסקסואליות והתעללות מינית.

בשנים האחרונות נצפים בקרב המשתתפים בכנס נפש יותר נציגים חרדים מאשר דתיים-לאומיים ובהם אף עסקני קהילות סגורות הנשלחים על ידי הרבנים לשאוב מידע ולהתוודע למטפלים שונים. התקדמות אפשר לראות גם בעובדה שבשנה שעברה הוזכר נושא הומוסקסואליות בצורה עקיפה בכנס נפש ואילו השנה ייחדו לו מושב שלם. בשל רגישותו (בעיקר בגלל האוכלוסייה החרדית), הדיון על ההומוסקסואליות הוגבל למטפלים בלבד, והמושב אף הורחק פיסית אל מחוץ למתחם הכנס.

לדברי ד"ר ג'ודי גדליה, מנהלת המחלקה לנוירו-פסיכולוגיה בבית חולים "שערי צדק" בירושלים ויו"ר "נפש"-ישראל, בציבור הדתי והחרדי גדל מספר המקרים המגיעים לטיפול בעקבות מצוקה הקשורה לנטייה המינית – "נטייה הפוכה" בלשונה, הגדרה המסגירה מן הסתם את דעתה על התופעה. גדליה, המגדירה את עצמה אורתודוקסית מודרנית, חובשת פיאה ובעלת חזות חרדית. רבנים ועסקנים של זרמים שונים בציבור החרדי מרבים להתייעץ אתה במקרים רגישים, גם כאלה הנוגעים להפרעות מין אצל תלמידי ישיבות. גם בחורים בעלי נטייה הומוסקסואלית פונים אליה לטיפול, "בדרך כלל מתוך רצון לסלק את ההומוסקסואליות". גדליה משוכנעת שהיחס השלילי של הציבור הדתי והחרדי להומוסקסואליות "לא ישתנה לעולם".

חלון הזדמנויות

גדליה כלל לא מכירה בהומוסקסואליות כאשר מדובר במתבגרים. היא מסבירה, שהגרעין הקשה של הפונים הם מתבגרים עם חרדה הומוסקסואלית, עם זהות מינית בעייתית, שנוצרה גם משום שהם חיו בחברת מין אחד. כדי להסיח את דעתו של מתבגר המפתח אוננות כפייתית היא יכולה להחליט לשלוח אותו לטבול במקווה כמה פעמים ביום.

בנוגע למבוגרים יותר, היא מסויגת אך מציאותית: "הסיפור הוא בדיעבד. כיום יש חלון הזדמנויות, יש נכונות להקשיב לאנשים בעלי נטיות הפוכות. לכן רואים שיש עלייה במקרים בציבור הדתי והחרדי, בהתייעצות ובטיפול". גדליה רואה בכך שינוי של ממש. "פעם לא היו מדברים על כך. הכל היה מוסתר. כיום כל העניין יוצא מהארון".

גדליה סבורה שהעובדה שהחרדים לא החרימו את הכנס כולו מעידה על מודעות לנושא וגם על ניסיון – שרובו עדיין סמוי – להתייחס ולמצוא פתרונות. מניסיונה כמטפלת במגזר החרדי, היא סבורה שבשל טשטוש הגבולות בין שני הציבורים, מטפלים דתיים-לאומיים ומטופלים חרדים, השלכות הדיון הגלוי בציבור הדתי-הלאומי ישפיעו גם על הציבור הסגור יותר. "זה רק לוקח יותר זמן".

את הכנס פתח הרב יובל שרלו, העומד בראש ארגון רבני צוהר (ארגון המבקש להתמודד עם ההתנגשות בין החיים הדתיים למציאות החברתית) והמוביל במגמת החשיפה של בעיית ההומוסקסואלים בציבור הדתי. לדבריו, הוא התוודע למצוקה בנושא זה מהפניות והשאלות ההלכתיות הרבות שהוא מקבל באתר "כיפה" באינטרנט. "מצד אחד מדובר באיסור סקילה", אמר בהרצאתו, "בדבר שהתורה עצמה כינתה אותו תועבה וכפגיעה בחמור ביותר שהוא יסוד קיומה של תורת ישראל, המשפחה היהודית. אין שום צדדי היתר. מאידך גיסא, מדובר בטרגדיה של ממש לגבי חלק גדול – היותר מבוגר – של בעלי הנטייה".

שרלו ורבנים נוספים מובילים כיום קו חדש בציונות הדתית שלפיו אסור כמובן להתיר הומוסקסואליות, אך בדיעבד, נוכח המצוקה והטרגדיה של בעלי הנטייה, אין לנדותם ויש להתייחס להשלכות ההלכתיות והחברתיות הנובעות מכך. זה לא כבר פירסם שרלו פסק הלכה שאסור להם להתחתן, מכיוון שמדובר בהונאת בת הזוג. ככלל, הוא גם גורס שרבנים צריכים להפסיק לשלוח בחורים עם נטיות הומוסקסואליות להתחתן, כפתרון לבעיה. אך יש סדרה של שאלות שרבנים כמו הרב שרלו מתייחסים אליהן, כגון מה כן מותר בהקשר המיני ואיך להתנהג כאינדיווידואל בחברה הדתית.

בכנס הציגו את ההתלבטות המוכרת בשאלה, אם הנטייה ההומוסקסואלית היא גנטית או התנהגותית. באופן טבעי, רבנים ומטפלים דתיים נוטים לצדד בסברה שמדובר בנטייה התנהגותית. גם המתונים שבהם גורסים, שצריך לנסות ולתקן את הנטייה ורק כאשר הניסיון נכשל, לגשת להתמודדות עם ההומוסקסואליות. לפיכך, הצהרה זהירה משהו של הרב שרלו על כך שאין פתרון אחיד לכולם ושכל מקרה נדון לגופו, ובעיקר שטיפולי ההמרה (תיקון המטופל) שמציע ארגון "עצת נפש", בראשות הרב שלמה אבינר, אינם מסייעים לכל המקרים – עשויה להיחשב מהפכנית. עצת נפש הוא המקבילה הישראלית לארגונים מיסיונריים נוצריים, המנסים לעקור מהשורש את הנטייה ההומוסקסואלית באמצעות טיפול פסיכולוגי משולב בטיפולים בנוסח העידן החדש. ארגונים אלה מפרסמים נתוני הצלחה, אך לדברי הפסיכולוגית חנה בר יוסף, שהציגה בכנס את המחקר בתחום זה, רק לחלקם יש ביסוס מדעי.

בלי מי קרח

ש', שהקים לפני כשנה פורום תמיכה באינטרנט להומוסקסואלים דתיים, אומר שחשיבות הדיון בכנס היא בהכרה שהומוסקסואליות אינה מתרחשת בשיינקין או בארה"ב, אלא "אצלנו", ובהסתייגות שהושמעה מעל בימת הכנס מטיפולי המרה. ממיעוט הפונים החרדים הוא מסיק, ש"השיח הזה מוגבל לחברה הדתית בלבד ולא החרדית". אבל אין לו ספק שהדברים יחלחלו. בקרב חרדים בחו"ל, שלעתים הם פתוחים ממקביליהם בישראל ומשמשים מקור השפעה מובהק, יצאו שני ספרים בנושא – "Wrestling with God", סיפור יציאתו מהארון של הרב החרדי האמריקאי סטיוון גרינברג, ו-Homosexuality" "Judaism and של הרב חיים רפפורט, יועצו של הרב הראשי באנגליה לענייני אתיקה והלכה, המציג דרכי התמודדות עם התופעה. "שני הכותבים מגיעים למסקנה שאין פתרון הלכתי מערכתי (כלומר, להתיר את העניין עצמו), אלא שההתמודדות צריכה להיות לגופו של עניין".

לדברי שרלו, הוא אינו מקבל פניות רבות מחרדים. הוא מניח שיש מקרים רבים של הומוסקסואלים בחברה החרדית ואף ניצני התייחסות לתופעה מצד רבנים, אלא שהחרדים עדיין לא מורגלים להתבטא בכתב באינטרנט.

בין המקרים שהציג בכנס הד"ר בני פלדמן, פסיכולוג ראשי בבית החולים קפלן ברחובות המטפל גם בהומוסקסואלים דתיים וחרדים, בלט המקרה של בחור ישיבה, אליהו, שהגיע תקוף חרדות וסובל מאגורפוביה. לפני כמה שנים הוא התעקש לפנות לכל גדולי הדור, כדי שיתייחסו לבעייתו. "היו כאלה שאמרו לו, תקום בארבע לפנות בוקר ותטבול במי קרח, או תתפלל. אבל דווקא בתשובות שהתקבלו מהדמויות היותר מובילות – מהרב שלמה זלמן אוירבאך ועד הרב שלום אלישיב – אפשר היה להבחין במגמה מציאותית, ניסיון להרגיע, ולא לשלוח אותו לשידוכים". לדברי פלדמן, כבר לפני עשרים שנה היתה מודעות שהתופעה קיימת. "מדי פעם מגיעים אלי ראשי ישיבות קטנות עם נער השרוי במצוקה וקונפליקט עם סביבתו. יכול להיות שהכוונה מאחורי הדברים שלהם שאני אנרמל אותו, אבל הם לא מציגים זאת כך. הם רוצים לעזור לו".

השפה היא זירה נוספת שבה משתקפים השינויים בהתייחסות להומוסקסואליות. פלדמן אומר שאם בעבר הפונים החרדים דיברו על היצר הרע (או בקיצור ה"יצר"), כיום בהשפעת החשיפה לאינטרנט שפת הפונים החרדים התעדכנה.

למרות הפתיחות היחסית בכנס, היה ברור שנגזר על ההומוסקסואלים הדתיים שלעולם לא יהיו גאים אלא בעלי סטייה, מבוזים על כך שהם נכנעים בעל כורחם ליצרם. בלטה גם המגמה של מטפלים להגיע בטיפול לפשרה שתהיה נוחה לחברה. כמו במקרים שפלדמן הציג – לא לעזוב את הבית וללכת בעקבות הלב, אלא לנסות לתקשר עם האשה ולצד זה גם למצוא פורקן באמצעות צריכת פורנוגרפיה באינטרנט למשל.

התהייה באשר למחיר האישי והנפשי שפרטים בחברה זו עשויים לשלם עומדת בעינה. ואולם פלדמן טוען: "אני לא נמצא שם על תקן של מורה ערכים וגם לא ממליץ להם לממש את הנטייה שלהם. כל אדם מוצא את הדרך שלו לא בגלל שאני המלצתי לו. אבל אני סבור שלעזוב הכל ולדחוף את עצמך לקיצוניות זה סיכון שעלול להוביל אנשים למצבים קשים".

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.