בלעדי – ר"י שילה: "חברותא כרוך בהכשלת הרבים באיסורים חמורים" | בלעדי / פרסום ראשון

לכאורה טוב שחברותא קיימת. יש הומואים דתיים רבים החווים קשיים ואף דיכאון * אבל למעשה חברותא בנויה על התקיעוּת; יוצרת אווירת לגיטימציה תורנית לזוגיות גברית קבועה; ומגדירה את מרכז הזהות על בסיס הזהות המינית * המסקנה: בן תורה לא יכול להיות שותף לחברותא * הפתרון: לאמץ מחויבות מלאה להלכה ולעודד מאמץ להתמודדות עם הנטייה * הרב ארלה הראל בטור אורח מיוחד שבאמת נכתב מהלב ומאכפתיות

צילום: משה רט

מאמר זה נכתב לאחר התלבטויות רבות. הרבה פרפרים עברו בבטן שלי, לפני שישבתי לכותבו, וגם תוך כדי, התלבטתי בלי סוף האם טוב לו שנברא, או שמא טוב לו שלא נברא משנברא. וכל זאת למה?

משום שאנו עוסקים בנימי הנפש היותר פנימיים, בהרגשות הלב, במקומות הרגישים ביותר של כל אחד מאתנו. דברים כאלו צריכים להילמד בתורה שבעל פה, ולא בכתב. לא סתם לימדונו חז"ל ש"אין דורשין בעריות בשלושה", משום שנושאים כל כך גבוהים (ונמוכים) גם יחד, צריכים להתדיין בהם פנים אל פנים, בצוותא, בזוג ולא בחבורה, ובוודאי לא בחבורת המונים תקשורתית.

כמו כן, מקנן בלבי החשש הבסיסי שעצם פרסומו של מאמר רבני באתר חברותא יכול להתפרש, חס וחלילה, כמתן לגיטימציה הלכתית כלשהי לקיומו של הגוף העצוב הזה. ולא היא! כאן המקום להצהיר כבר עכשיו, שלא אני הדל, ולא אף אחד מרבותיי, באים לתת הכשר לקיומו של חברותא; ואני אף סבור, כמו שאפרט בהמשך, שקיומו כרוך בהכשלת הרבים באיסורים חמורים.

אך מנגד, "אני כותב לא מפני שיש בי כוח לכתוב, אלא מפני שאין בי כוח לידום" (כלשון הראי"ה זצ"ל באחת מאיגרותיו). אין בי כוח לידום מול מציאות, שלדעתי הענייה, פוגעת פגיעה נפשית חמורה וקשה בהרבה בני נוער ומתבגרים (בעיקר, אך גם בבוגרים), מאמללת אותם ומכניסה אותם עמוק-עמוק למבוי סתום שממנו לא יוכלו לצאת מאושרים ושמחים, יהיה אשר יהיה.

ואשתדל לפרש מילתי:

במבט ראשון, אולי טוב ליהודים שאכן חברותא קיימת. יש הומואים דתיים, זו עובדה. הרבה. לא אחד ולא שניים, אלא הרבה מעבר למה שהרוב חושבים. קשה להם, והם נמצאים במלכוד בלתי פתיר – הם מבקשים את שאהבה נפשם, אך תורתנו הקדושה אינה מאפשרת להם לממש את אהבתם. הם אינם מסוגלים לחיות חיים דתיים נורמליים, להקים משפחה, לזכות לחבוק תינוק ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, וללא כל ספק, חייהם קשים מנשוא.

קושי זה מביא רבים מהם אל עברי פי פחת, מחשבות אובדניות (ואף מימוש שלהן), דיכאון קליני, עצבות מתמדת; ואף, לצערנו, חיי חטא תמידיים, שפוגעים בשאיפותיו של האדם, הן בינו לבין קונו והן בינו לבין עצמו, הם נחלתם של הומואים דתיים רבים.

אם כן, אולי טוב שקיימת עבורם מסגרת כל שהיא המאגדת אותם ונותנת להם מענה בסיסי של קשר וחום, של הבנה והתחשבות, למען יצליחו להתמודד ביתר קלות עם חיים בלתי נסבלים אלו?

אלא, שזוהי כמובן טעות, לפחות לגבי היישום הנוכחי (=חברותא), וזאת משלוש סיבות:

1.  כאשר אדם שרוי בבעיה, אשר לדעת אנשי מקצוע רבים ניתן לטפל בה ברמת הצלחה כזאת או אחרת, הוא יעשה ככל יכולתו כדי להצליח בטיפול זה. למשל, לא יעלה על הדעת שקבוצת חולי סרטן, אשר מצבם מאפשר טיפול (גם אם קשה מאוד, ולא בהכרח מוצלח, אך בהחלט טיפול שייתכן שיצליח) תקיים קבוצת תמיכה של חולי סרטן שאינם מטפלים בעצמם! זוהי בעצם קבוצת מתאבדים, וכל קבוצת תמיכה של חולים מטרתה קידום החולים אל עבר שיפור מקסימאלי במצבם, בהתחשב באפשריות.
והאמינו לי שאני יודע מקרוב על מה אני מדבר. אשתי שתחי' חלתה לפני כשנה בסרטן. חסדי השם, בזכות גילוי מוקדם ושליחים טובים, היא נרפאה כמעט לחלוטין. בקבוצת התמיכה שבה היא משתתפת, השיח העיקרי ממוקד ברצון של כל אחת מהחולות להבריא ולהשתקם. אין מטרת הקבוצה לשקוע בהווה החולני, אלא, פנֶיהָ נשואות אל התיקון, אל המחר, אל העתיד הוורוד, הטומן בחובו סכנות רבות אך גם סיכויים רבים.

חברותא לא בנויה כך. חברותא בנויה על תקיעות, על הנחת היסוד ש"כזה אני, וכזה אשאר". לעתים, אחרי הרבה ניסיונות, אך לעתים (ואני יודע זאת מידיעה אישית של היכרות בלתי אמצעית עם רבים מגולשי חברותא וחבריה) ללא כל התמודדות מוקדמת ורצינית עם הנטייה המינית. נכון, נעים להיפגש עם שותפים לצרה, אך בתנאי שזאת הכותרת, וכולם מבינים שמדובר בצרה, ועת צרה היא ליעקב – וממנה ייוושע, צריכים להמשיך לשאוף לישועה מן הצרה הזו, לעשות הכול כדי לטפל בה, למען השם ולמענך עצמך!

זהו הנזק הראשון והעיקרי בקיומה של חברותא – היא מאפשרת הקלה בהתמודדות, אך בה בעת "מרדימה" את המתמודד ונותנת לו להרגיש שניתן להישאר במצבו הבעייתי. זה תוקע אותו, לא מקדם אותו, ואנחנו באנו לעולם הזה כדי להתקדם, לא כדי לעמוד במקום.

2. חברותא יוצרת, בטעות או בכוונה, אווירה של לגיטימציה תורנית לזוגיות גברית קבועה. והרי כל בר דעת יודע שאין לכך מקום כלל בעולמה של הלכה. ודייקו בדברי – זוגיות קבועה. לא שזוגיות ארעית מותרת, אבל, כל אחד מאתנו יכול להיכשל בחטאים כאלה או אחרים, וגם הטרוסקסואלים נכשלים, לצערנו, בענייני עריות. חמורה שבעתיים היא מציאות של זוגיות קבועה, הבאה להחליף את התא המשפחתי היהודי, ולהעניק אופציה בת מימוש למודלים אחרים של זוגיות.

3. אך יתירה מזאת, בעיה עמוקה נוספת, מצויה במִרכוז של הגדרת האדם עפ"י נטייתו המינית. אדם איננו הומו או לא הומו – אדם הוא אדם, יש לו מכלול של נטיות ורצונות, ובתוכם, גם בין השאר, נמצאת נטייתו המינית. כאשר יוצרים חבורה של הומואים דתיים, בעצם מגדירים את מרכז הזהות על בסיס הזהות המינית שלי. וזה רעיון מערבי אנטי-יהודי ואנטי-הלכתי.

ביהדות, המיניות איננה עיקר כלל וכלל. היא כלי, כלי חשוב לשרת ערכים ומטרות, לעזור לי בבניית בית שיכול להביא לעולם ילדים ולהמשיך את קיום האומה, ולתרום לי גם אושר ובטחון אישיים. עצם ההשתייכות שלי לקבוצת ההומואים הדתיים הופכת את הפירמידה על קודקודה, ובמקום שתאוות המין תהיה כלי לשרת ערכים אלו, היא הופכת להיות מרכז חיי.

לסיכום, האמינו לי, שלבי יוצא אליכם. אני חש אהבה גדולה לכל אחד ואחד מכם, הבנה והזדהות. אני חושב שכל עשרות בני הנוער ההומואים שקשורים אליי עושים זאת כי הם חשים סימפטיה ואהבה גדולים, ללא כל ביקורת והאשמה. איש לא אשם בהיותו הומו. איש גם לא צריך להתבייש בזה – הוא לא גנב את זה ממישהו.

אבל למען השם, עשו ככל שביכולתכם כדי לצאת מזה!

והאמינו לי, שניתן לעשות הרבה, הרבה מעבר למה שאתם יודעים. אל תיכנעו, אל תיתנו לרפיסות המערבית, היורדת על ברכיה אל מול גחמותיו המיניות של האדם, לנצח אתכם ולהסיט אתכם מאמונתכם ותורתכם. התחברו לחברֶה כמוכם, אבל לחברֶה המעוניינים להמשיך ולהקפיד על כל מצוות התורה, קלה כבחמורה, על אף היותם הומואים, ולתקן את מצבם מתוך מגמת שיפור מתמדת.

אלה שני התנאים התורניים לקיומה של קבוצת תמיכה אמתית:

א. מחויבות מלאה להלכה בכל פרטיה;

ב. נכונות מלאה למאמץ בלתי פוסק להתמודדות עם הנטייה.

חבורה כזאת אכן תהיה בסיס תומך לחבריה, שיעזור להם להתקדם הלאה הלאה.

לצערי, חברותא איננה עונה על הקריטריונים הללו כלל. באופן הגלוי ביותר, חברים בה גם כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות (מבטן ומלידה או לאחר דיתלו"ש), ורוב חבריה מקובעים בעמדתם ואינם מנסים להשתנות (כאמור, חלק מהם לאחר ניסיונות מרים, כושלים וכואבים, וחלק מהם ללא כל ניסיון!!). אף בן תורה רציני שאכפת לו באמת מדבר השם, ורצונו לעשות רצונו יתברך, לא יכול להיות שותף לחבורה כזו. זה עצוב, זה חבל, אבל מה לעשות – זה אמתי.

רק אדגיש לשם הבהרה: אדם יכול להיות שותף לקבוצה המכילה בתוכה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אך בתנאי שהקבוצה אינה עוסקת בדבר הקשור קשר ישיר לשמירת תורה ומצוות. ניתן לארגן קבוצה משותפת של 'חילוניים' ודתיים לצורך שמירת משקל, למשל, שכן זו אינה שאלה דתית, ואין הבדל בין גישה של אדם דתי לגישה של אדם שלעת עתה עוד מגדיר עצמו כ"חילוני" בנושא. אך קבוצה "מעורבת" כזו, העוסקת ביחס למיניות, נידונה לכישלון, כי אין בסיס למכנה משותף אמיתי – האדם הדתי רואה ביחסים הומוסקסואליים איסור, והאדם ה"חילוני" אינו רואה בהם כל רע!

אני כבר רואה וצופה את התגובות שתיכתבנה למאמרי – אני מאמין שרבים ירגישו הזדהות, אך לא מעט יחרפוני ויגדפוני. והאמת, שבשל כך אני נמנע דרך קבע מכתיבה במרשתת (אינטרנט בלע"ז), מתוך רצון להימנע ממבול התגוביות (טוקבקים בלע"ז) המלכלך והרדוד שמלווה כמעט כל כתבה ברשת.

אך כאן, מתוך הערכה רבה למנהל האתר, שבעצם הזמין מאמר הנוגד את עמדתו ואת עמדת חברותא, החלטתי לחרוג ממנהגי.

על כן עשו מאמץ: נִשמו עמוק לפני שאתם שופכים עליי את כל הרתיחה הגואה בגרונכם. מי שחושב שיש לו מה לומר עליי, על אימא שלי ועוד כל מה שקשור אליי, מוזמן לקלל אותי באופן ישיר בדוא"ל הפרטי שלי, ולא מעל במה זו.

דרך אגב, כבוד הבריות, ובמיוחד כבוד תלמידי חכמים, גם הוא ערך הלכתי!!!

אני מבקש בכל לשון של בקשה: אנא אל תרעו אחַי! לא באתי, חס וחלילה לפגוע במאן דהו. כי עזה האהבה שאני חש בלבי לכל אחד מכם, והלוואי והייתי יכול לעמוד לידכם עכשיו ולתת חיבוק מלב אל לב לכל חבר וחבר, לבכות אתו ביחד, לכאוב אתו בצוותא את המצב, ולשבת ולחשוב כיצד מתקדמים הלאה, לעולם טוב יותר.

האמינו לי שזו כל מגמתי.

על כן בואו ונדון בדברים בכובד ראש ובכבוד, ללא השמצות אישיות וקטנוניות. אשמח לקבל גם בדוא"ל האישי (arale@shoresh.org.il) שלי השגות תגובות, שאלות וטענות, וכל מה שתחפצו.

מכל מקום, אני מאחל לכולכם אך אור וטוב, ויהי רצון שתזכו לבנות כל אחד ואחד מכם את עצמו, ואחר כך את ביתו, בשמחה ובטוב לבב כל הימים!

אוהבכם עד מאוד,

ארלה הראל

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר שילה

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.