מחאה על המחאה | מחקר

בעקבות הסערה סביב הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" להלן טור תגובה של יו"ר עמותת כמוך ועורך האתר

(לפרטים על המחאה נגד הספר – לחצו כאן)

לפני ימים אחדים רעשה הקהילה ההומו-לסבית, והרעישה את התקשורת. בספר הלימוד "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (2010) – ספר שמיועד לסטודנטים וחובר על ידי ארבעה מרצים בכירים מהחוג לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (הפרופסורים: אבנר אליצור, שמואל טיאנו, חנן מוניץ ומיכה נוימן) – נכתבו דברים שעוררו את חמת אנשי מקצוע ואחרים מן הקהילה, והיה מי שדרש לסלקו לאלתר מן המדפים.

לטענת גורמים בקהילה, הספר מציג את ההומוסקסואליות בצורה מיושנת ובלתי הולמת, כהפרעה נפשית, כעיוות שאפשר (וראוי) לתקן ולשנות בעזרת טיפול פסיכולוגי.

להלן אציג כמה מהדברים המרכזים שטענו כנגד הספר, ואענה עליהם אחד לאחד.

נטייה מינית היא עניין גנטי, מולד ואינה בת שינוי – לא נכון. זוהי אמירה רווחת ואופנתית בקהילה, שתועלתה ברורה – היא פוטרת למעשה את האדם מאלמנט הבחירה החופשית. ואולם עד כה לא הוכח שהומוסקסואליות היא גנטית-תורשתית או מולדת.

ההומוסקסואליות הוצאה מסעיף הסטיות או ההפרעות הנפשיות שב-DSM וכן מה-ICD-10 של ארגון הבריאות העולמי – נכון, אבל מחבר הספר מסביר (עמוד 426) כי "שינוי זה נבע מלחץ פוליטי שהפעילו קבוצות הומוסקסואלים בארצות-הברית על הממסד לשינוי החוק, ובעקבותיו על החברה הפסיכיאטרית האמריקאית להשמיט את ההומוסקסואליות מרשימת המחלות, בטענה שהוצאת התסמונת מהסיווג הפתולוגי-רפואי תעניק לה תוקף של נורמה". כלומר אין כאן עניין אמתי-אמפירי אלא "התנהגות מינית זו (הומוסקסואליות – ע"ל) היתה לבעיה חברתית, ערכית ושיפוטית, ואיבדה למעשה את הממד הרפואי-מדעי שלה" (עמוד 435).

את אותו לחץ בלתי ענייני מצד הקהילה ראינו בעוד מקרים: במקרה מנחם בן, לאחר ההתבטאות של פרופ' ירוחם לויט, בניסיון לאאוטינג של הראל סקעת, יהודה פוליקר, אורנה בנאי ועוד ידוענים, וכן בעוד מקרים שהקהילה גילתה אפס סובלנות למי שחושב אחרת ממנה. ודייקו בדברי – ברור שאם מדובר בקריאה ישירה לאלימות נגד הומואים, או נגד כל אדם אחר, אין לגלות סובלנות לעניין. אבל לא במקרה הזה מדובר כאן או בשאר המקרים שהזכרתי.

טיפול פסיכולוגי לשינוי נטייה מינית אינו מועיל – מחברי הספר לא טענו למאה אחוזי הצלחה, אלא ציינו כי קיים הליך טיפולי מומלץ  ("על בסיס דינמי והתנהגותי" – עמוד 437). אמנם אני יכול להעיד על עצמי שהייתי בטיפול והוא לא צלח, אבל אני מכיר הומואים שהטיפול (או מה שמכונה בחוגים מסוימים 'טיפולי המרה') עזר להם והם הצליחו לנתב את תשוקתם לנשים. אני גם מכיר הומו שנישא לאישה והוא חי עמה באהבה ורוב אושר. אסור למבקרים לחטוא בחד-ממדיות ובהצגה החד-גונית שכנגדה הם יוצאים.

טיפול פסיכולוגי לשינוי נטייה מינית רק מזיק למטופל – נכון, אבל לא מדויק. במקרים מסוימים ולאנשים מסוימים טיפול פסיכולוגי יכול להזיק, אבל מכאן ועד לקבוע מסמרות שהטיפול תמיד מזיק – המרחק רב. ושוב – אני מכיר אדם שהטיפול הזיק לו, אבל מנגד אני מכיר הרבה אנשים, ואני בתוכם, שהטיפול לא הזיק להם כלל. וההפך הוא הנכון – חלק הצליחו בעקבות זאת להתחתן, ורבים יותר הצליחו לברר היכן הם עומדים והיום מרגישים שלמים עם עצמם כהומואים דווקא בגלל הטיפול.

בושה שהספר ממליץ על טיפול פסיכולוגי לילדים המגלים נטיות הומוסקסואליות או טרנסקסואליות – להפך, ידוע שדווקא בגיל הצעיר יש בלבול רב יותר בגיבוש הזהות המינית, והדברים הרבה יותר נזילים ויש הרבה יותר מרחב תמרון. דברים אלו יפים במיוחד בשנים האחרונות שבהן המידע והאפשרויות להתנסויות מיניות נעשו זמינים מאוד. לכן זה הזמן האידאלי והאופטימלי להתחיל בבירור.

ביסקסואלים לא יכולים להשתנות – נו באמת, דווקא הם לא? מה גם שהספר עצמו מסייג שלא מדובר בכל מקרה אלא "לכשליש מהפונים לטיפול עקב דו-ערכיות בזהות ניתן לעזור להחליט באשר לכיווניות המינית" (עמוד 437).

לא ראוי לשבץ 'הומוסקסואליות' כעוד תסמין בפרק שנושאו הפרעות מיניות – צודקים! ותמיד כשאומרים לי שהומוסקסואליות אינה טבעית, אני מיד שואל מה ההגדרה "טבעית" אם לא דבר שקיים בטבע, והרי כבר הוכח שיש הומוסקסואליות בקרב בעלי חיים, ומה אפוא לא טבעי כאן?

בשולי הדברים אכתוב משהו שיעורר שוב את חמתה של הקהילה, אבל ניכרים דברי אמת, ומגופי אחזה: לא אחת תהיתי מה הסיבה שנושא האפשרות להצלחת טיפול פסיכולוגי מעורר כל כך את חמתם של חברים בני הקהילה. דומה שמעבר לתשובה שהכעס בא בתגובה לדיכוי ארוך שנים של הסטרייטים את ההומואים והלסביות, יש כאן עוד נקודה חשובה: האמירה שיש אפשרות לשינוי, אפילו לא לכל אחד ואחת, אבל עצם העובדה שקיימת אפשרות כזו, היא אמירה שמאיימת על אחד מיסודות הזהות של כל אחד ואחד מהקהילה שחי את חייו כהומו, על כל המשתמע מכך, רק מפני שהוא קיבל את עצמו בלי בעיה את האינדוקטרינציה שמדובר בנטייה מולדת ובלתי הפיכה.

עמית

הכותב יו"ר עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים ועורך האתר

10 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. גועל נפש איך שאתה מדבר . כולך מלא בתכנים הומופובים. מוטב שתלמד איך להפסיק לשנא את עצמך ולא תתיימר לפתוח קבוצתץ תמיכה לאחרים.

  2. אתה גם טועה.

    יש מעט מאוד מחקרים (ולפי מחקרים שופטים באקדמיה) שטוענים להצלחת טיפולי ההמרה ובכולם יש בסיס מקצועי, עדויות אמפיריות קלושות ובנוסף אי תקינות פוליטית.
    לעומת זאת, יש הרבה מחקרים שמראים שטיפולי המרה הסבו נזק למטופלים.

    יצא לי לפגוש בכמה הומואים שנישאו.
    השאלה היא האם אותם הומואים אכן מצליחים להימשך לנשים לאחר ה"טיפול" שעברו.

  3. עוד טרם סיפרת לנו איך אתה יודע שהשחקן בפרסומת הוא כוכב פורנו.

    דבריך הם קשקוש מוחלט, הבל הבלים והולכת שולל לשמה.

    אם מישהו שוקל ללכת למפגשים של כמוך, אני קורא לשקול זאת שוב. אל תתמכו בגוף רע זה שהוא תוצאה של שנאה עצמית ושנאת הומוסקסואלים.

    בניגוד לטענתך הומואים לא מפחדים שמא טיפולים פסיכולוגים יצליחו. הזכות שלי להיות הומו היא כי זכותי לחיות על פי הבנתי. את זה אתה מסרב בטימטומך להבין. אני לא פוגע באף אחד וזכותי לחיות עם כל גבר שלא מעוניין להשתנות גם לו היה אפשר להשתנות.

    אלא שכמובן אף טיפול פסיכולוגי לעולם לא יצליח ואתה מטעה ומטפח תקות שוא באנשים צעירים תמימים ובכך מאריך את סבלם (ואתה הרי הומו ותמות הומו ולעולם לא תשתנה! ולא ברור לי איך אדם מטיף למשהו שהוא עצמו לא עושה). ועל כך אני מאחל לך כל רע אפשרי. כי אתה לא מטפל בעצמך ובשנאה העצמית ובהומופוביה שלך.

  4. אני מאוכזב ממך.
    נו באמת.
    לא הוכח שהיא לא בת שינוי?
    גם לא הוכח מעולם שהיא כן בת שינוי.
    ואיך בכלל אתה מסוגל להכניס את המילה לא אמפירי ו-5 שורות אחר כך לכתוב שטות רווחת בקב רבנים אך לא מוכחת מחקרית כגון "ידוע שדווקא בגיל הצעיר יש בלבול רב יותר בגיבוש הזהות המינית, והדברים הרבה יותר נזילים ויש הרבה יותר מרחב תמרון"?

    האמירה שיש אפשרות לשינוי היא בעייתית לא בגלל האיום על הזהות, אלא מסיבות אחרות לגמרי, שמי אם לא הרב אבינר ועצת נפש היטיבו לנסח: אם אחד יכול – כולם יכולים. ומי שלא משתנה – זה כי הוא לא רוצה.

    אני מזועזע ממך ומהקו שאתה מוביל.

  5. עמית, ידידי היקר! לא קראתי את הספר המדובר רק את הנקודות שציינת בדבריך ועם זאת אני חולק על נקודת המפתח של דבריך.

    ראשית, כן הוכח מדעית על בסיס מחקרים שהנטיה המינית היא משהו מוּלד וגנטי. אין בקביעה זו משום שלילת הבחירה החופשית מהאדם או קביעה שעל האדם להשלים עם נטייתו כי ככה הוא נולד.

    שנית, הומוסקסואליות היא לא הפרעה נפשית, אלא תוצאה של שינוי כלשהו במבנה הגנים המתרחש אצל העובר בשלבי התפתחותו (ועל כך עדיין נמשכים המחקרים לזיהוי נקודת הזמן שבה זה קורה והסיבות לכך ומובן הדבר שמחקר מסוג זה איננו קל לבדיקה ותצפית). ובכלל, כל הנושא של הגדרה לבעיה נפשית הוא בעייתי בפני עצמו (ולא זו המסגרת להרחיב על כך), ללא קשר ליחס להומוסקסואליות. כך שהוצאתה מחוץ לרשימת המחלות הנפשיות (וכאמור לפני מספר שורות הפסכיאטריה היא לא מדע, לא מדוייק ולא מדוייק ובודאי שלא תורה משמים ויש לקחת אותה בערבון מאד מאד מוגבל) לר קשורה ללחץ שהופעל ע"י ארגונים פרו הומוסקסואלים אלא תוצאה של הבנה שאין כאן כלל מקום להגדרתה כבעיה נפשית.
    בעבר, גם מפגרים ופגועי מח אחרים הוגדרו כבעלי הפרעה נפשית והיחס אליהם היה בהתאם. אז נבוא ונגיד שלא היתה כאן טעות באבחון (מחוסר ידע) אלא תוצאה של לחץ חברתי גרידא?

    שלישית, טיפול המרה מסוג כזה או אחר מתאים לאדם הנחלק בתחושותיו המיניות ולא לאדם שחש ובדק עצמו שהוא נמשך לבני מינו בצורה משמעותית הרבה יותר מאשר לבנות המין השני (ובהפוך ביחס לללסביות).

    רביעית, מעולם לא שמעתי וקראתי על חברה (מלשון Society) המציעה טיפולי המרה לסטרייטים המעוניינים להפוך לבעלי נטיה מינית הפוכה. כמו גם שאין טכניקה בעולם (למעט הטבלה באמבט סיד) אשר תהפוך כהי עור לבעלי גוון עור בהיר ולהיפך (אך באמבט זפת).

    חמישית, לא כל דבר בחיים ניתן לשנות. האם אתה יכול לשנות את צבע שיערך ללא שימוש בצבע שיער (שהוא אמצעי מלאכותי וזמני)? התשובה היא כמובן שלילית.
    האם אתה יכול להחליף את הוריך הביולוגים או את אחיך הביולוגיים כי אינך אוהב אותם? כמובן שלא. גם אם תלך למשפחה אומנת הוריך ואחיך הביולוגים ישארו כאלו לעד. ניתן לעבוד על שינוי בתכונות אופי שהן דבר נרכש, דבר שיש לו מקום וספרות רבה ביהדות) אך לא ניתן לענ"ד לשנות תכונות שהן מוּלדוֹת. ונטיה מינית היא תכונה מוּלדת שמקורה בשינוי גנטי בהתהוות העובר.