איך שוברים את הסטיגמה "הומואים שווה מין"? | הומופוביה

כשכוכב פורנו מוביל מסע פרסומי לשימוש בקונדום בקרב הקהילה – אין לקהילה מה להלין כשהציבור הכללי ממשיך להחזיק במשוואה "הומו = סקס". סוף-סוף הקהילה עצמה דואגת להחזיק לה את היד * עמית לוי, עורך אתר כמוך, בטור אישי

"לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב", "שותף לסטים כלסטים", "מצא מין את מינו" – ניבים אלו מבטאים עובדה אחת – "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה".

בתור אדם, ולאו דווקא אדם דתי, אני מופתע כל פעם מחדש מהצביעות של הקהילה המכונה "גאה". מצד אחד הקהילה אינה מבינה מדוע הסטרייטים אינם מצליחים להבין ולראות שאין אוקסימורון בשדה הסמנטי "הומו, אהבה, רגש", והקהילה כועסת כל אימת שהציבור הסטרייטי רואה בהומואים רק את המשוואה "הומו = מין, תאוות בשרים". מצד שני, מעבר לחוסר ההבנה, הכעס וזעקות החמס, הקהילה עצמה אינה עושה דבר אמתי כדי לשרש את המשוואה.

הרי המשוואה הזו לא צמחה יש מאין, וכידוע "אין עשן בלי אש", ולצערי, בקרב הקהילה יש הרבה אש.

הדוגמה האחרונה והפומבית לכך היא המסע הפרסומי של בל"ה דואגת – זרוע ההסברה של הוועד למלחמה באיידס בקרב הקהילה – ובו מדובר על חשיבות השימוש בקונדום. בלי להיכנס לעצם הסוגיה והנושא, אשמח להבין מה המסר שהסטרייט הממוצע אמור להפנים אם אחד מאלה שנבחרו להוביל את המסע הפרסומי הזה הוא לא פחות מאשר כוכב פורנו(!)? כיצד לא קם צדיק בסדום שיזעק חמס על כך שה"מחנך" או המודל לחיקוי של ההומואים הוא אדם שלפרנסתו שוכב עם גברים ושהפורנו משדר משוואה של מיניות ריקנית נטולת אהבה?

אני זוכר שפעם הייתי בפאב של הומואים, ושם הוקרן על מסך ענקי סרט וידאו המתעד את מאחורי הקלעים של צילום לוח שנה של גברים בעירום חלקי ואף מלא. הייתי נבוך שזה מה שמופיע ברשות הרבים בקהילה ובכלל.

גם אני נבוך בכל פעם מחדש לאחר מצעד הגאווה. איני משתתף במצעדים, וברור לי שיש אנשים צנועים במצעד, אבל הדבר הבולט ביותר הוא המשאיות שעליהן גברים בלבוש מינימלי ביותר המזיזים את איברי גופם לכל עבר ומפגינים את מיניותם. נכון, גם לסטרייטים יש "מצעד האהבה" עם כל המשתמש מכך, אבל הכול שאלה של מינון (אגב, מבחינתי כאדם דתי – הנושא לא צריך להופיע בכלל, באף מינון). ומה שקיים כקוריוז אצל הסטרייטים הופך אצל הקהילה לזרם המרכזי, למיינסטרים, לחזות הכול. ואם ככה נראה המרחב הציבורי – כדאי שהקהילה לא תבוא בטענות לאיש חוץ מלעצמה, בבחינת "נאה דורש – נאה מקיים".

אני תקווה שטור זה יצליח לעורר שינוי, ולו ברשות הרבים ובמרחב הציבורי. שאפילו בבמה שבה טור זה מתפרסם כעת, יתגלה איפוק מיני והַדָגֵש יהיה הרבה יותר על הרגש והרבה פחות על המיניות. ככה נצליח יחד לשנות את המשוואה.

(פורסם גם במאקו גאווה, ט' בשבת תשע"ב, 4 בינואר 2012)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.