במיונים של צה"ל – לספר על הנטייה המינית? | כל-מיני

אייל יסקרוביץ' התלבט בראיונות לצה"ל אם לדבר על הנטייה המינית שלו או לא. על הנייר זה לא אמור להשפיע על השיבוץ – אבל מי יודע?

כמו כולם, אני הולך לצו ראשון. כמו כולם, מחכה שעות לוועדה הרפואית. כמו כולם, מחכה לריאיון. אבל כל הזמן הזה מתרוצצות בראש המחשבות: האם לספר למראיינת שאני הומו?

כמעט בכל מפגש עם אנשים חדשים עולות המחשבות האלה – לספר או לא. ככה זה אצלי, ובכלל אצל גייז – במיוחד גייז בארון. כשמגיעים לצבא, הסיפור הרבה יותר מורכב, משום שמדובר בשלוש שנים של הכרות קרובה עם כל אחד מהחיילים שמשרתים איתך.

אם ככה, אולי כדאי לספר – חושב כל נער מבולבל בצו הראשון שלו. שיקולים כמו "סוף סוף להיפטר מהמועקה", או "ככה ישימו אותי עם אנשים נורמליים ולא בסביבה הומופובית", שעלו גם אצלי, למרות שכבר יצאתי מהארון ואפילו כתבתי על כך. פגשתי גם בני נוער לפני גיוס שנמצאים בארון, מחוץ לארון או עדיין לא ממש סגורים על הנטיות שלהם, שהתלבטו גם הם בסוגיה.

"אתה יכול לספר לנו הכול"

אצלי השאלה עלתה לראשונה בצו הראשון. המראיינת שואלת שם על קשיים שיש למרואיין בחיים, כדי לבדוק את אופן ההתמודדות שלו איתם, והתעניינה בקשיים שאיתם אני חי. "אתה יכול לספר הכול", היא הבטיחה לי, "יש כאלה שרצחו חתול וסיפרו לי, תאמין לי ששום דבר לא יפתיע אותי היום".

האפשרות לספר נמצאת כמעט בכל שאלה בראיון. היא שאלה על חברים, על היחס עם ההורים, על סודות שיש לי, האם אני שלם עם עצמי, האם היו תקופות שלא הייתי, האם הייתי בדיכאון. וכל שאלה כזאת כאילו צועקת: "שחרר את זה! ספר!"

התלבטתי, ולבסוף קשקשתי משהו על זה שפעם רציתי ללמוד וזה התנגש לי עם הדרכה בבני עקיבא. בחרתי שלא להעלות את נושא ההתמודדות עם הנטייה המינית שלי, כדי לא לגרום לעצמי לחץ מיותר בהמשך הראיון. ובכלל, מה אפשר לספר על קשיי ההתמודדות האלה? הפורנו שאני צופה בו הוא לא בדיוק התמודדות מוצלחת. והעיקר – יש למאבחנת אפשרות לקבוע לגבי "קשיי הסתגלות", דבר שהיא כבר קבעה לכמה מחבריי, והמסכנים כבר לא יכולים להיות קרביים.

הדילמה נמשכה גם בראיונות המקצועיים. בסופו של הריאיון למסלול ערבית ומזרחנות שאלו אותי "יש דבר שעלול להפריע לך? דבר שאתה רוצה לספר?". בין המראיינים ישב מפקד, לא פסיכולוג – מפקד. הוא בנאדם, וסיכוי לא רע שיש לו דעות קדומות. אולי לרמוז לו שאתה גיי ישפיע לרעה על השיקול שלו. אני לא מכיר את המפקד, ולא יודע מה הוא הולך לעשות עם זה. למה לי להפוך את הריאיון לוויכוח חשוך?

מתי לספר

אז מתי כן מומלץ לספר על הנטייה ההומוסקסואלית שלך בתהליך הגיוס? אצלי זה היה בשלבים מאוחרים מאוד, לא בריאיון ולא במקום שעלול לסכן אותי – אלא קרוב מאוד לשירות עצמו. שייתנו למפקד את המידע הזה (אם צריך) כדי שיעזרו לי להשתלב ושלא אפגע. רק שם, ולא צעד אחד קודם. הרי מספיק שטיפש אחד יחשוב שהומו לא יכול להיות מתאים למסלול מסוים רק כי הוא הומו, ונדפקתי. מצד שני, אם לא אספר – אולי אקלע לאוסף מאצ'ואיסטי של הומופובים, כולל מפקד מטומטם?

לי זה עשה טוב בסופו של דבר, מקווה שגם לכם. בהצלחה במיונים, ועם המפקד החתיך.

(וואלה, י"ד בשבט תשע"ב, 7 בפברואר 2011)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.