"זה היה רק הספתח!" | או שכן או שלא

ופתאום, באמצע כל ההמולה, ניבט אליי אותו אחד יפהפה וכריזמטי, שלומד איתי בישיבה ואליו פיתחתי רגש עז מהרגיל * מירון ברשומה חדשה על פורים, ההחמצה ומוסר ההשכל שהוא רק הספתח

פורים, עכשיו יומיים אחרי, לילה, בבית המדרש.

זהו עבר, נגמר לו ככה, חלף מהר החג הזה שמצפים לו כל השנה בכיליון עיניים.

לפחות כך בציונות הדתית, החג הזה נחשב למשהו חד-פעמי שאסור לפספס, התעלות לקדושה עצומה שבה מסירים את כל המסכות מעלינו, מלבנו, ורוקדים (במידה ומתמזל המזל ואף אחד עדיין לא קפץ על רגלי מתוך ריקוד סוער ועמוק… אפרט על זה בהמשך) מבושמים בשמחה, באחדות כזו שכל השנאות והקנאות מקבלות שחרור לרגל החג, באחדות כזו שכולם מחובקים, כולם מפיקים מפיהם דברי תורה ואהבה, אפשר לתת ולקבל אהבה מבלי שאף אחד יסתכל על זה בעין עקומה ומוזרה.

אבל השנה לצערי לא היה לי פורים כזה. רציתי לחוות את זה כך, אך חוויתי את זה מבחוץ.

ראיתי את כולם חווים את השמחה וההתעלות, נהנים מהחג, ואני בין הפיכחים היחידים מיין שנותרו ברדיוס הישיבה, צופה מהצד.

האמת היא שאולי זה קשור גם לציפיות הגבוהות שלי ליהנות מהחג, מהידיעה שזה השיא של השנה והפחד להחמיץ את זה, ושאם לא השגתי אותו אז פספסתי בענק, אותו פחד משולב ברצון עז לניצול מרבי של פורים, שלא נותן באמת לשחרר, להרפות ופשוט לזרום ולחוות.

ואני, במקום לחיות, אני עובר ליד החוויה.

דווקא הייתה לי תחושה שהחג מתחיל טוב, שם בחדר האוכל, סעודת ליל החג, כולם מתחילים לשיר, אחוזים באנרגיות מוטרפות, דבוקים זה לזה בזיעה שלא מפריעה לאף אחד אל מול השמחה העוצמתית.

אני מסתכל על תחפושות האנשים, צוחק לי ושר עם כולם, קופץ ורוקד את אותו שיר שלאף אחד לא אכפת שהוא מורכב ממשפט אחד או שניים וחופרים אותו בצעקות במשך 10 דקות, אבל תכל'ס למי אכפת כשיש כל כך אנרגיות כאלו טובות.וחוץ מזה שככה זה בישיבות.

שם בחדר האוכל קיבלתי את התחושה שהנה אותו פורים עוצמתי שהיה לי בשנה שעברה, הולך לממש את עצמו גם השנה. אבל שם בערך היה השיא ושם גם זה נפסק. נעצרתי בדרך לפסגה ומשם רק נשרתי למטה.

כשהגעתי אח"כ להרקדה המרכזית בישיבה, עדיין היה טוב והצטרפתי לריקודים אבל לאט-לאט הבנתי שאני נשאר ברמה הנמוכה של השמחה, שכולם כאן מבושמים ובכלל נמצאים ברובד אחר של החג. הרגשתי קצת שונה ולא קשור, חסום ולא משוחרר.

כולם באקסטזה רוחנית שכזו ומרוב להט מישהו סיים את הקפיצה שלו עליי, תוך כדי ריקוד, ומעך לי את הרגל! יופי,זה בדיוק מה שחסר לי בפורים, להתהלך ולדדות צולע כל החג.

מעט אחרי שישבתי לי בצד, מלקק את פצעיי, החלטתי לחזור אל "זירת הפשע" כי שמחה כזו בפורים אני לא מוכן לפספס.

כך יצא שכל זמן שאני רוקד בתוך אסופת השיכורים הזו, אני עם הידיים לצדדים באופן אוטומטי כדי להרחיק אנשים מהאופציה למעוך אותי.

בשלב מסוים חיפשתי משהו אחר. מכירים את זה שנמאס לכם ממעגל ריקודים, ואתם מחפשים אחד אחר ששם נמצאים חברים שלכם, ובא לכם להצטרף אליהם ולקפץ יחד איתם? אז לי זה קרה כמה פעמים, עוד דבר שמבטא את זה שאני רץ ממקום למקום, ולא יכול להיות שלֵו, נינוח ומסופק במקום שבו אני נמצא, ותמיד יש משהו יותר טוב, ואיפה שאני נמצא זה לא מספיק.

בכל מקרה, כך קרה שכשחיפשתי מעגל אחר להתנחל בו, קלטתי שכל עוד אני עומד שם ללא תזוזה בעודי מחפש, אני עלול להימחץ, ממש אי אפשר לעמוד שם, אז הטסתי את עצמי לצד כל עוד נפשי (ורגלי) בי.

ופתאום, באמצע כל ההמולה, ניבט אליי אותו אחד יפהפה וכריזמטי, שלומד איתי בישיבה ואליו פיתחתי משום מה רגש ומשיכה עזים מהרגיל. הוא היה חנוט בחולצה לבנה.

ראיתי איך הוא רוקד בביטחון והוא כל כך שלֵו וענוג, ואז פותח עיניו בהפתעה למראה התסרוקת הפורימית שארגנתי לעצמי, ושנינו התחלנו לרקוד ולקפוץ, ואני יודע שזוהי אחת הפעמים האחרונות שיש בינינו איזושהי קרבה, לפני שאני חוזר אל גלות הריחוק ממנו.

את זה גזרתי על עצמי – גלות ממנו. החלטתי את זה עקב האבחנה הדקה שאמצתי אל חיקי: קִרבה אליו רק תפגע בי ותזיק לי, ותגרום לי לפתח בקשר אליו תקוות שווא לנסות ולפתח איתו חברות שרק תעצים את מה שיש לי אליו.

זהו, הסתיימה לה מסיבת ליל פורים שהיא החלק הראשון של החג. אני זוכר שכ"כ לא רציתי שזה יסתיים בהרגשה שלא מיציתי את פורים, ואמרתי לחבר שלי משהו כמו "איזה באסה, פורים עובר כל כך מהר", והוא פשוט ענה לי תשובה שגרמה לי להבחין בהבדלים בהשקפות ובהסתכלות, וכיצד לפעמים אפשר להסתכל על דברים מעוד זוויות. הוא השיב לי בהתלהבות "זה היה רק הספתח. פורים רק התחיל!!!".

כן, הרבה פעמים הכול תלוי בדרך שבה מסתכלים על המטבע.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. פורים
    אנבתי את הכתיבה.
    אצלי החוויה היתה תמיד שונה. אני לא הרגשתי שהיין יתן לי חוויה של חיבור לאווירה דווקא פחדתי ממנו. פחדתי שהוא ימיס את החומות שהקמתי סביבי ופתאום מה שאני באמת מרגיש יופיע. מול בחור זה או אחר אז נשארתי בחוץ לא משתכר.