ד"ת לחג הפסח | דבר תורה לפ"ש

חז"ל כבר ידעו אז שעם כל הלכות הפסח התלויות בשערה ועם כל הקפדות חג המצות, באמת אין לדבר סוף, ועל האדם מוטלת השליחות להכיר בעצמו את הרגע הזה שבו עליו לשחרר את הלחץ ולדעת לסמוך גם על ריבונו של עולם * עובד בד"ת לחג

אור לארבעה עשר, בודקין את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ, אינו צריך בדיקה…

(פסחים א, א)

כך נפתחת מסכת פסחים. כמה נהדר הוא נוסחם של חכמים. באותה נשימה שבה הם מורים לנו את חובת בדיקת החמץ, הם כבר מעניקים לנו תרופת הרגעה – כל מקום שאין מכניסין בו חמץ, אינו צריך בדיקה – כמה פשוט ובהיר.

במשנה הבאה אנו זוכים למתנה נוספת – מענק ה"אין לדבר סוף":

אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית, וממקום למקום; אם כן מחצר לחצר, ומעיר לעיר–אין לדבר סוף

וכך מפרש לנו רבי עובדיה מברטנורא:

כשבדק הבית בזווית זו ובא לבדוק זווית זו, אין חוששין שמא בתוך שבאתי לזו גררה חולדה למקום הבדוק וצריך אני לחזור ולבדוק…

וכל כך למה? כי אין סוף לחששות ואין קץ לספיקות ולעולם לא יינעלו שערי פקפוקים.

אין זאת כי המשנה מלמדת אותנו פרק בענייני אמות מידה.

חכמינו, שכשמם כן הם, היו חכמים לא רק בדקדוקי הלכה. חוכמתם נגעה גם בנפש האדם פנימה.

הם ידעו כבר אז שעם כל הלכות הפסח התלויות בשערה ועם כל הקפדות חג המצות, באמת אין לדבר סוף, ועל האדם מוטלת השליחות להכיר בעצמו את הרגע הזה שבו עליו לשחרר את הלחץ ולדעת לסמוך גם על ריבונו של עולם.

בספרו "אור הגנוז", מביא מרטין בובר את הסיפור על ר' בונם:

רבי בונם מפשיסחא אמר לתלמידיו: "כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים, כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך. בכיס הימני מונח המאמר: "בשבילי נברא העולם", ובכיס השמאלי:" אנכי עפר ואפר"

וזהו כל הסיפור בעצם.

מה אני, אני רק בן אדם

אני חי ועובד כמו כולם

ורואה עתיד וחושב תמיד

שהכוונה נותנת אמונה.

 

וזהו כבר "שירו של שפשף", שאת מילותיו חיבר יאיר ניצני ואת לחנו המתגבר והולך כתב מאיר בנאי שאף שר אותו בעדינותו רבת העוצמה.

מצד אחד, מקטין המשורר את עצמו ואת עולמו: "מה אני, אני רק בן אדם" – בבחינת ואנוכי עפר ואפר.

ברם מיד מגיח גם הפתק השני מהכיס:

ואם רק נסתכל, אם לא נבהל

ונראה לעולם, שביחד כולם

אז יחד, כן ללכת יחד

כן, ללכת יחד אל האור

ממש, בשבילנו נברא העולם!

אז בין נטילת כל המשא על הכתפיים ובין שחרור קל של הרצועות; בין "לא עליך המלאכה לגמור" לבין "אי אתה בן חורין להיבטל ממנה"; נאחל לעצמנו שבשנה הבעל"ט (והלא ניסן הוא ראשון לחודשי השנה על פי המשנה) נשכיל להיות יותר בני חורין מהשנה שחלפה.

יחד, זה הזמן שיחד

ואיתך ביחד לאהוב…

חג שמח,

עובד

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.