סיכום מפגש אייר תשע"ב: שבת כמוך 1 | אירועים ומפגשים

"שבת באה ואז הלכה. השאירה לי טעם שלא טעמתי מזה שנים רבות. חיבוקים שבורים ומעט חרטה שחבל שלא ניסיתי יותר. אבל על פי הנראה יש עתיד ויש סיכוי טוב שנשוב ואפגוש עם כולם" * צחי, הבחור עם העניבה, מסכם את שבת כמוך

(לממצאי המשוב של משתתפי השבת – לחצו כאןלתוכנייה של השבת – לחצו כאן)

למען אלו שלא יודעים במה מדובר או למען אלו שפספסו שלא באשמתם את חווית השבת של "כמוך", אקדים כמה מילים לפני מילות החוויה שלי ממנה.

ידוע וברור לְכל אלו שמקישים מפעם לפעם את המילה "כמוך" בגוגל כי האתר קופץ תכף ומיד. וידוע לכל מי שקורא מילים אלו כי חווית השבת מתוכננת בקפידה מזה זמן רב.

אי לכך ובהתאם לזאת, המילים שתמצאו בפסקאות שלהלן משקיפות אך במעט את החוויות האישיות שלי שחוויתי במהלכה. שבת שהייתה קסומה מכל הבחינות האפשריות.

שבת כמוך באחד המקומות היפים. שבת עוצמתית לכל מי שדעתו נחה על גברים. שבת מעוררת ונסערת. שבת של תענוג אמתי שמוקדש כולו להומואים דתיים.

החשש – לקחת נשימה עמוקה

ליל חמישי, עת פעימות הלב האיצו עצמן, ירד הערב על ערי ירושלים וצבע הכול שחור. הכוכבים האירו והרוח הקרירה כמעט וצלחה להשרות בי מעט רוגע או שלווה. שכן נותרתי כשהייתי במהלך החודש האחרון: לחוץ, מבולבל ואובד עצות.

הרי הנה הגיע לה השבת שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן, זמן רב מדי. שבת של "כמוך". קבוצה שהכרתי כמעט לפני שנה על חוף ים התיכון, עת ישבתי בחברתם והבטתי בלהבות האש המרצדות. מבחור אלמוני הפכתי למישהו אחר וגיליתי דברים שהיו רחוקים ממני כגלקסיות חבויות.

הנה אני כעת חוצה את מפתן ביתי ועולה במדרגות לחדרי. לוקח נשימה עמוקה ותוהה מה ומי וכיצד. אמרתי שכשאגיע לגשר אחצה אותו. אבל הגעתי ואין לי מושג איך לעשות זאת. שוב נשימה עמוקה ונשכבתי על המיטה מביט לחלל הלבן.

עוד כמה שעות, כמעט יותר מחצי יממה ואז תגיע, תִראה, תבלה ותשכח שפחדת מזה. שחששת מזה ומעצמך. חשבת שרק אתה שונה והנה אתה הולך לגלות שיש עוד אנשים בדיוק כמוך שמחפשים את מה שאתה מחפש.

הרהורי הלב המשיכו עד שנפלה התרדמה והם המשיכו גם ביום המחרת.

היישוב – נעים וחשדני

יום העבודה בשישי עבר מהר משציפיתי. על אף הדברים הרבים שהיו מוטלים עליי. הייתי מעט סחרחר וממש לחוץ. אולי לחלק מכם הרעיון ישמע מעט מוזר. אבל מי שמכיר אותי יבין מדוע ולמה.

אז ספרתי השעות ואז הדקות. התיקים היו ארוזים ואחרי רגע של התרגשות שאחרים יאמרו שהוא מיותר, מצאתי את עצמי במושב האחורי של ה-בחור חמד שהיה אמור לקחת אותי מירושלים לשבת שחיכיתי לה.

עד שקישרתי בין הדברים והיכן מיקום היישוב המיוחל הגעתי לשם מעט תשוש נפשית. הנסיעה בחברת הבחורים הייתה נעימה וגרמה לי לשכוח מעט מהלחץ שחשבתי שמצפה לי. יתרה מכך שנוף ההרים היה זר לעיניי ובו-בזמן גם נעים וחשדני. שכן בכבישים שרגיל אני בהם לא רואים יופי שכזה.

היישוב קידם את פנינו תרתי משמע. שכן ההרים הקיפו אותנו מכל כיוון והנוף השתפך עד אין סוף. נראה היה שלרגע קט נשכח סאון כבישי ירושלים או צפירות הרכבת הקלה. כאן הכול היה שקט, צלול, ובאופן מוזר, מאוד נחמד.

מכאן ולכאן, הגענו למקום השבת והוא היה יוצא דופן, מיוחד וציורי כיד הדמיון. שמיים צלולים ובריזה משובבת נפש. לא צריך יותר מזה. נכנסתי לחדר בחיל וחלחלה וגיליתי שאֶת פחדי הותרתי מאחור. היכן שהוא בצד הכביש הארוך. שכן שכני לחדר קיבלו אותי בסבר פנים יפות כמו שלא קיבלו אותי מזה זמן. נעם לי שכך הם, והבנתי שאֶת השבת אני הולך לפתוח ברגל ימין.

ההקלה – "אשת חיל"

מסקנה יפה הסקתי כבר בהתחלה, עוד בעמדי על מפתן בית הכנסת: אני לא הולך להיות מורה. שכן אין כל סיכוי שבעולם שאני מסוגל לזכור כל כך הרבה שמות יוצאי דופן. ולפיכך לא אזכור שמות תלמידים.

היו כל כך הרבה עלמי חמד, בחורים נעימים ומבוגרים שישרו את קו הממוצע. מבחינתי, היה המספר גבוה ומשתתפי השבת היו רבים כל כך שהבנתי שאשאיר במוחי רק תווי פנים. את שמותיהם אנסה לזכור פה ושם.

יש שיאמרו שאת חווית השבת אפשר לתמצת במשפט אחד או שניים. ואולי עדיף שכך. אבל אני אעשה את שניהם.

התפילות החגיגיות, השפע שהיה בארוחות, שירי השבת, האכפתיות שקרנה מכל אחד. הכול היה חדש וזר לי. שכן דברים שכאלה רק לאחרונה נכנסו לשגרת חיי. נפעמתי מטלטלת החוויה שנותרה בי למשך רגעים ארוכים.

פעמים אף בהיתי יותר מפעם בבחור אחד או שניים, תוך כדי ניסיון התעכלות המציאות שחוויתי באותם הרגעים. כל כך הרבה ובכל זאת דומים זה לזה. אותם הקשיים, אותן השאלות, אותן הבעיות והתלבטויות. ונראה היה כי כולם חושבים את אותו הדבר וקו הבושה נמצא בכל תווי פניהם של הנופשים. שירת הקידוש תעיד על כך שהתחילה צולעת ופתאום התעוררה מחלום ארוך. שכן, זו מציאות וחוויה על-חושית שאם היו בי מילים יותר טובות לתאר את השבת הייתי שופך אותן על הדף.

"אשת חיל" נשפך מפי כולם והסעודה התנהלה בשחוק ושיח בין היושבים. יתרה מכך, הוכנו מראש משחקים משעשעים שגרמו ליושבים בסמוך אליי לנסות להסביר לי את הכללים שמוחי סירב להבין.

אבל מה שעכשיו עולה בראשי הוא דבר שלעולם אזכור: שילוב הדברים "גלידה", "חיה" ו"עיר אהובה" (מי שהיה בשבת יבין).

הדיון – נפל לי האסימון

יש דברים שלא ידעתי שהם קיימים או אפשריים. תמיד הסתירו אותם ממני עוד כשהייתי ילד. אבל לא ידעתי שיעשו לי את זה גם בהיותי בחור שכבר אינו רך בשנים. אליהו הנביא שותה את כוס היין בליל הסדר? אמת. סנטה קלאוס קיים? סוג של אמת. שמעת על המושג הומוסקסואליות על כל רבדיה? אין דבר שכזה! חס מלומר ולו מילה אחת בנושא.

והנה אנחנו נתכנסו בסיום הארוחה לרב-שיח בנושא עוצמתי כל כך שנראה שרק להומואים דתיים יש האומץ לגעת בו. לא רק סביב סביב, אלא גם בנקודות התורפה שלו. או מה שאחרים אומרים: "ריפוי".

לא, "כמוך" לא מציגה לך וכופה עליך את הדעה שאחרים באים ואומרים שהיא כופה עליך. היא מציגה לך מבחר עדויות ומבחר רב של אישיים מכל הגוונים והסוגים. וכולם בלי יוצאים מהכלל דיברו את אותו מקצב זמן.

הנה לך ההומו שיצא מהארון וחי בידיעה שהוא כזה ונולד כזה. הוא חי את היום יום שלֵו כמו כל אדם רגיל בזה העולם וטוב לו עם זה. הוא עובד בעבודה מכובדת להפליא וכמו כן עוסק בנושא וחוקר בעצמו.

הנה לך הגבר שהיה נשוי על אף היותו הומו ובחר להתגרש. אמר די לעולם ובחר ללכת על פי אומץ לבו. הנה הוא כאן כדי לספר את המעשייה שתלווה את צלו לנצח.

הנה הגבר שאמר שהוא רק חובב גברים ואז כששמע על רעיון של "הריפוי" קפץ על המציאה כמוצא שלל רב והיום כפלא בעיניי כולם אותו בחור נשוי ולו אישה ראויה ובת לתפארת. האם הפסיק להמשך לגברים? יש לו כלים לעבוד על כך ולפיו כל יום זו תחילתה של עבודה חדשה ועוצמתית. האם קשה לו עם זה? הוא מוצא את הדרכים והכוחות הכבירים להמשיך הלאה ולהגשים את חלומות הילדות שלו והוא מצליח בזה. הנה הוא לפני וגורם לי להבין יותר מדבר אחד.

כל האחרים שאומרים לך שלהיות הומו זה אך ורק מולד, הם טועים. דעתי האישית וחיי האישיים משקפים מציאות זו. הרי חברה גם סובבת סביבך ואף לה הכוח לשנות אותך. ושעות רבות לאחר שנגמר הדיון הפתוח ניקר מוחי את זיכרונות נעוריי ועלה על יותר ממוקש אחד שגרם לי הבנה פתאומית מדוע אני עושה דברים מסוימים.

ריפוי לא נועד רק לרפא. ומשמעותו לאו דווקא מעידה את משמעותו. בלי קשר להומוסקסואליות היא באה ואומרת לך בא ותבחן את הגבריות שבך. בוא ותגלה דברים חדשים על עצמך ומדוע בחרת בהם.

אף על פי שלא עשיתי מסע חזק ועצמתי שכזה אני מאמין שנפל לי האסימון במה עסקינן. ומיותר לציין כי המסע סקרן אותי יתר על המידה.

בסיומו של התהליך ובו רגשות הבחורים והגברים שדיברו שהו בחלל האוויר המתוח, חשתי רענן על אף השעה המאוחרת של הדיון שעקפה מזה זמן את חצות הליל. אותו הדיון ליווה אותי לחדרי לשעות אחדות של שינה, ואותו הדיון המשיך כשאני וחברי לחדר שוחחנו על כך במשך שארית הלילה.

הרב – משיח בן דוד?

שחרית, ארוחת שבת בשרית שהשאירה את בטני עמוסה לעייפה, שירי שבת ונוף של היישוב. גן עדן עלי אדמות.

לא התאחרה השעה והרב המוכר לי עוד מהפעם שהיה בעבר במפגש כמוך, בה בחיוכו הרחב יריעה וגרם לי להשתנק ועדיין לנסות להבין איך רב בישראל מעז לומר בריש גלי כי הוא מכבד אותנו כהומוסקסואלים, מוקיר אותנו, מעריך ואוהב אותנו.

הנה הוא כאן, מכבד אותנו בנוכחותו עוד פעם ובוחר דווקא בשיח קצר ואז פותח במטר של שאלות ותשובות כנגדנו. מסביר דעתו ואת כללי היהדות שהורישו לנו מנחלת העבר. החל מאם מותר לי כגבר הומוסקסואל ללכת לים ובו גברים או שמא ללכת לים ובו אך נשים, דרך אם יש היתר לישון עם גבר בחדר או שמא נחשוש שיעלו רגשות אסורים, מה ההלכה אומרת ואם היא בכלל דנה בנושא, וכלה כיצד ואיך רבנים אחרים רואים את היהדות בימינו ובמיוחד את נושא המיניות שלנו ואם כדאי לצאת מהארון (הוא טוען שכן. לפחות במעגלים הקרובים) ואם כן באיזה שלב.

כך דבר אחר דבר ובבהירות רבה עבר הרב מנושא לנושא ופירש כל דבר ודבר. לא אומר מהן התשובות לשאלות הרבות שצצו במהלך הדו-שיח. לא אומר אותן מפני שאולי זכרוני מטעני ולא אספק אותן כמו שהיו באמת ואז תיווצר שמועה כשם פסיקה זו.

אך מי שנוכח באותו החדר, דיינו. הוא, אני ואתם יודעים את התשובות לשאלות שחלקם הגדול מטריד פעמים את כולנו.

והרב, הוא המשיך, סיים, נשם קלושות ושוב המשיך בשטף דיבורו הידוע – כמה אני אוהב אתכם!!

לחשתי ליושב לצדי במילים דומות: "המצאנו את משיח בן דוד"?

הסיור – זוג זקנות צולעות

בין כל הדברים שקרו שם חוויתי גם משחק בצוותא עם חברים "ותיקים" וחדשים. למדתי רזי תורות משחקים שהיו זרים לי (טאקי כדוגמה) ועוד.

צחקתי במלוא פי ונהנתי בלב שלם. אך עוד דבר היה בזה השבת. משהו שהתחיל במורה דרך ונמשך זמן רב. אומר את האמת. הטיול הרגלי היה חריג, אך בכל זאת רואה אני אותו לטובה. לאחר הכול בטני הייתה עמוסה במטעמים שכללו עשרות של עוגות ועוגיות של ה-בחור חמד שהכין מטעמים במו ידיו והיו כמעדנים בשולחן מלך.

מורה הדרך החל בנאום על ההיסטוריה של המקום בלחן מופשט ומעט קומי, הרים אותנו מהכיסאות וגרר אותנו בשבילי היישוב. הוא דן אתנו על פרקי ההיסטוריה רחבת היריעה שהתרחשה כאן בזמן העבר וגרר אותנו (וטוב שכך) מאתר אחד למשנהו. ירידות וירידות שגרמו לי לשכוח כי לכל ירידה יש גם עלייה. טיילנו בינות בתים חדשים ועתיקים, בתי כנסת מיוחדים במינם ועיי חרבות של העבר. בין אזורים מבודדים ושבילי עפר. חורשות יער זעירות והרבה היסטוריה יהודית. עד שהגענו למקום מיוחד במינו לעם ישראל שמופיע בהרבה מפרקי התנ"ך.

משם הנוף עצר כל נשימה, וטוב שהרוח זרמה לה והעירה את נשמתי בחזרה. בין הרים וקרני חמה שעוד רגע ונעלמו בלעתי כל ציור ותמונת נוף וחרטתי אותה בזיכרוני לבל אשכח.

היה יוצא מהכלל. אך אני וידיד בנפש פרשנו ועלינו בסוג של קיצור דרך מתיש. חוויה כוחנית ומאומצת שהיה כדי לעשותה אך בשביל הבידור שחוויתי בחברתו. כזוג זקנות צולעות דידינו בעליה הגבוהה. זו שהיה אפשר לראותה כשצפינו באתר האחרון שבו ביקרנו. כשראו למרחק את פסגת כיפת הישיבה בה התאכסנו.

אט-אט הבנתי שהיה לי כיף. חלחלו לאיברי תחושות נעימות ביותר ולבי עלץ בקרבי. סעודה שלישית התקרבה ואז החווירו פניי. הבנתי שתכף יגיע הרגע לומר שלום.

הפרֵדה – חיבוקים שבורים

מבעד לחלון ראיתי הרים. רגע אחרי השמש שקעה והם הפכו שחורים. אז הבנתי דבר שהיה קשה לי לקבלו – זה נגמר, לפחות כעת.

החלון הפתוח משך את לבי ועיני התקבעו בו-בזמן שהשאר החלו בשירת שיר המעלות. מוצאי השבת עוד רגע קט כאן ועיני מתחילות להתרגש יתר על המידה. דמעה קטנה של התרגשות מבצבצת ואני מסתירה.

לא, זה היה קצר מדי. לא הספקתי להכיר את כולם, לא הספקתי לדבר עם כולם, לא הספקתי לעשות אפילו היכרות עם רובם. לא מיציתי ולא שמעתי מספיק. עוד, עוד ועוד. מרגיש לרגע כילד בארץ פלאות. לא רוצה לחזור בחזרה. רוצה להישאר כאן. מרגיש טוב ומרגיש שייך. אבל אין ברירה.

ערבית עברה וההבדלה חתמה העניין. שבת באה ואז הלכה. השאירה לי טעם שלא טעמתי מזה שנים רבות. של כיף, הנאה, צחוק, שמחה, השלמה, טוהר, אי בדידות, הבנה, אהדה, חוויה ועוד דברים רבים שהדף קצר מלהכילם.

חיבוקים שבורים ומעט חרטה שחבל שלא ניסיתי יותר. אבל מקווה אני שיהיו עוד הזדמנויות. שכן על פי הנראה, יש עתיד ויש סיכוי טוב שנשוב ואפגוש עם כולם.

עד לפעם הבאה שתבוא בעז"ה.

המון תודה למארגני השבת. מקווה אני שהבנתם מסיכום זה שחוויתי משהו יוצא דופן ושובר שגרה. ולכם חברים ואורחים יקרים, שיהיה לכם שבוע טוב והמשך חיים נפלאים. אל תוותרו על עצמכם ותמיד תחפרו לעצמכם עד שתבינו מי אתם. זה לא פשע להבין ולדעת את עצמך.

בהרבה הערכה, אהבה ודמעה סוררת וקטנה.

שלכם,

צחי – הבחור עם העניבה

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. תודה רבה לכל המפרגנים. הן התגובות באתר, הן להודעות ה-sms שאני מקבל והן לפרגון שקיבלתי פנים מול פנים עם בחורים שהכרתי בשבת. לולא אתם לא היה מאמר.

    צחי