זוגיות הומוסקסואלית – מה אומרים הרבנים? | הלכה

יאיר שלג שאל רבנים (הרב אבינר, הרב יעקב אריאל, הרב ליכטנשטיין, הרב שג"ר, הרב רבינוביץ ועוד) מה דעתם על זוגיות הומוסקסואליות. יש תשובות מפתיעות

הרב אבינר מאמין שאפשר ´להתרפא´ מהנטייה החד מינית. הרב אריאל היה מתפטר לוּ הורה לו בית המשפט לרשום זוג הומוסקסואלים בתור נשואים. גם הרב בן נון קובע כי "יש להתנגד בתוקף לכל חקיקה אשר שוללת או מתייצבת נגד משפט התורה", כגון מתן מעמד זוגי לזוג חד-מיני.

מנגד, הרב ליכטנשטיין אינו ממליץ להרחיק זוג הומואים מקהילה דתית. גם הרב רבינוביץ´ סבור שאם שני אנשים כורתים ביניהם חוזה זוגיות, המדינה יכולה להכיר בו. לדעת הרב שג"ר זצ"ל יש לקבל את זכותם של אנשים לחיות כהבנתם את חיי המין שלהם, ואחד מרבני הגבעות סבור שיש "לעזור להומואים לטפל בבעיה".

יאיר שלג שאל רבנים מה הם חושבים על זוגיות חד מינית. קטעים ממחקר מדיניות 67, "אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה".

הרב שלמה אבינר (עמוד 24):

באשר לזוגיות חד-מינית: הוא סבור שמובן מאליו שהיא אסורה, אבל לאנשים עצמם יש להתייחס באהבה, ´כפי שאנחנו מתייחסים למחללי שבת, שגם הם עוברי עברה´. הוא מתנגד בחריפות ללגיטימציה החברתית הניתנת לתופעה, שהיא עצמה גורמת לריבוי הזוגות החד-מיניים. הוא מאמין שאפשר ´להתרפא´ מן הנטייה החד-מינית ואף יזם את הקמת הארגון ´עצת נפש´, העוסק בסיוע פסיכולוגי לצעירים בעלי נטייה חד-מינית במטרה להביא ל´ריפוים´.

הרב יעקב אריאל (עמוד 33, 34):

בד בבד הוא מדגיש שכשם שבכל דמוקרטיה יש ערכי יסוד שאינם אמורים להשתנות גם בהכרעת רוב (ערכים הומניים ומוסריים), גם דמוקרטיה יהודית אינה אמורה לסטות מערכי הנצח של העם היהודי. דוגמאות: איסור על ניאוף, אי-הכרה בבני זוג מאותו מין כמשפחה ואיסור על המתת חסד. בכל אלה גם אם יאמץ הרוב בכנסת את ערכי העולם המערבי, השונים מן הערכים התורניים, אין לקבל זאת.

[…]

באשר לחובת הציות לפסיקות נוגדות הלכה: אריאל סובר ש´יש לבחון כל מקרה לגופו´. מבחינה עקרונית חובת הציות להלכה גוברת, אבל לפעמים אפשר לציית לפסיקה גם אם היא נוגדת הלכה, דהיינו לפסיקה שקיומה אינו בגדר עברה, למשל רישום מתגייר לא אורתודוקסי כיהודי, שהרי ´ממילא תעודת הזהות איננה מסמך הלכתי´. לעומת זאת אילו הורה בית המשפט לרב רושם נישואין לרשום זוג הומוסקסואלים כנשואים, ´הייתי מתפטר ולא מקיים זאת´.

הרב יואל בן נון (עמוד 38):

נותרה שאלת התכנים הסותרים את עמדות ההלכה. בתחום זה הרב בן-נון נוטה חד-משמעית לטובת ההלכה דווקא. הוא קובע כי ´יש להתנגד בתוקף לכל חקיקה אשר שוללת או מתייצבת נגד משפט התורה באופן עקרוני, וגם לכל החלטה ממשלתית או שיפוטית שעוקרת את ההלכה במפורש´. הוא מביא כמה דוגמאות מתחומים שונים למצבי סתירה כאלה: מעמד חוקי לידועה בציבור הנשואה לאדם אחר; מתן מעמד זוגי לזוג חד-מיני; חילול שבת הנעשה על ידי המדינה או בשמה; מעשי גירושין או גיור שאינם לפי ההלכה. לכל אלה הוא קובע: ´אין ולא ייתכן שיהיה תוקף כלשהו מן התורה´. כלומר, הוא אינו מזדעק נגד חקיקה או החלטות שיפוטיות השונות מעמדת ההלכה, אך הוא קובע בתוקף כי להחלטות הסותרות את ההלכה, קל וחומר אלה היוצאות במפורש נגדה, אין תוקף תורני.

הרב אהרון ליכטנשטיין (עמוד 63):

באשר למעמד זוגות חד-מיניים: לדעתו מובן שזוגיות זו כשלעצמה אסורה מבחינה הלכתית, אך הוא אינו ממליץ להרחיק זוג כזה מקהילה דתית בדיוק מאותה הסיבה שהקהילות הדתיות מוכנות לקבל לשורותיהן מחללי שבת. כל זאת בתנאי שהזוג עצמו אינו הופך את חייו הזוגיים לדגל ציבורי ובכך מערער את היציבות בקהילה הדתית, שכן אז ´יש להפעיל שיקול דעת מיוחד´.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ´ (עמוד 71):

תופעת הזוגות החד-מיניים אסורה לדעתו מבחינה הלכתית. עם זאת הוא סבור שאם שני אנשים כורתים ביניהם חוזה זוגיות, המדינה יכולה להכיר בו, אך לא לארגן להם טקס נישואין, שהרי ממילא הוא מתנגד, כאמור, שהמדינה תארגן טקסי נישואין גם לזוגות רגילים. הוא מתנגד גם למצעדי גאווה ולשאר פעולות שנועדו לטפח בפרהסיה את הגאווה בזוגיות החד-מינית, והוא רואה בה סכנה של משיכת צעירים שזהותם טרם גובשה ל´מחנה החד-מיני´. הוא ממשיל זאת לתופעת העיוורון: ברור שיש לעזור לעיוורים, אבל גם ברור שאיש לא היה מארגן בעבורם מצעדי גאווה.

בהתאם לעיקרון זה הוא רואה גם את סוגיית שיתוף ההומוסקסואלים והלסביות בחיים הדתיים: אדם שזהו אורח חייו אך אינו עושה ממנו דגל פומבי זכאי בהחלט להיות חבר מן המניין בקהילה, ויש לקרבו. לעומת זאת אין לתת מעמד של שווה בקהילה כאשר מדובר באדם המתגאה בזהותו החד-מינית, וקירובו בקהילה עלול להתפרש כמתן לגיטימציה לתופעה ואף לעידודה. אשר להומוסקסואל מוצהר וגאה, הרב רבינוביץ´ מתלבט אם יש לאפשר לו, למשל, לעלות לתורה, שמא יש אפילו בפעולה זו כדי לבטא שמץ של לגיטימציה.

הרב שג"ר זצ"ל [שמעון גרשון רוזנברג] (עמוד 74):

באשר לזוגות חד-מיניים: לדעתו צריך לקבל את העיקרון שאין להתערב בחיי הפרט, ולפיכך יש לקבל את זכותם של אנשים לחיות כהבנתם את חיי המין שלהם. ובכל זאת הוא סבור שיש להיאבק בלגיטימציה החברתית של התופעה – לגיטימציה הפוגעת בכלל העיקרון של חיי משפחה ובחשיבות המשפחה ה´טבעית´.

רב הגבעות (עמוד 85):

באשר לזוגות חד-מיניים: רב הגבעות סבור שיש ´לעזור להם לטפל בבעיה´. לטענתו ההתייחסות המערבית הנוכחית לתופעה יצרה את התרחבותה, משום שהיא אחראית להרגשה שראוי מאוד לכל אדם לפחות להתנסות ב´חוויה´ מעין זו. לפיכך הוא ממליץ שלא להרחיק את בעלי הנטייה החד-מינית, אלא, אדרבה, לקרבם ולהשתדל ´לעזור להם להתגבר עליה´. הוא מדגיש ש´כישלון´ בתחום זה לא יצדיק את הרחקתם.

(מאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.