נגיד "נייט" להומופוביה! | גאות ושפל

זאביק במכתב גלוי לח"כ מיכאלי, ובו הוא מסביר לה מדוע טעתה בדבריה ואף קורא לה להיפגש עמו אישית

זאב שביידל

אציג את עצמי בראשית דבריי. שמי זאב שביידל. במקצועי אני עובד סוציאלי וקרימינולוג מוסמך. בנטייתי המינית אני הומוסקסואל ופעיל מזה מספר שנים בקהילה ובפרט בקהילה הדתית. הסברתי במה אני עוסק כדי שיהיה מובן כי דברים שאמרת בזמן האחרון בישיבה של וועדת הכנסת למעמד האישה ושנגעו הן לנושא של הטרדות מיניות והן לקהילה ההומו לסבית – דברים אלה עוררו אצלי עניין. אני מעריך מאוד את המאמצים שלך כח"כית לקידום חקיקה בתחום של זכויות הורות וזכויות המשפחה. עם זאת, אני הבנתי מדברייך שיש מספר עניינים שסדר יומך העמוס כחברת כנסת אולי לא אפשר לך להתעדכן בהם. וכיוון שאמרת שבתחומים אלו צריכים לדון אנשי מקצוע מתחומים שונים – הרי שאני כאן בכדי להשלים את הפערים.

ראשית, אמרת שאת חוששת שחשיפה של צעירים לתכניות בערוץ 10 שמדברות על נטייה מינית יכולה להשפיע על נטייתם. אני מכיר הרבה הומואים ולסביות. באמת הרבה. הם אנשים שונים מאוד מכל מיני בחינות. אבל יש לכל אלו שאני מכיר מכנה משותף – איש מאתנו לא נהיה הומוסקסואל או לסבית בגלל תכנית בערוץ 10. אני אישית גדלתי, כמוך, בברית המועצות ונשיקות הגברים היחידות שראיתי על המסך היו נשיקות של החבר ברז'נייב עם חברי הפוליטביורו ועם החבר ערפאת. העניין הוא שאני, וחבריי, נולדנו עם נטייה מינית שהיא חלק נתון מאתנו. כפי שאת נולדת עם הנטייה המינית ההטרוסקסואלית שלך והיא חלק נתון ממה שאת. ואם תנסי לגרום לעצמך בכוח להיות לסבית – קרוב לוודאי שתרגישי רע מאוד עם זה.

שנית, טוב מאוד שאת מודעת לנתונים המדאיגים והקשים על שיעורי האובדנות בקרב הצעירים ההומו-לסביים. אך חשוב גם להבין מהן הסיבות לאותן שיעורי אובדנות גבוהים. לפני כן חשוב לציין שהתנסחת, בוודאי בלי כוונה,  באופן לא מדויק שעלול להטעות. כמובן זה לא נכון ש"הומואים מתאבדים בגיל ארבעים" ושום מחקר גם אינו אומר זאת. אלא שאחוז גבוה יחסית של גבירם הומוסקסואלים אכן ביצעו ניסיונות אובדניים לפני גיל ארבעים. למה? לא בגלל עצם הנטייה שלהם. אלא בגלל חוסר קבלה ותמיכה חברתית ומשפחתית. זה במקרה הנושא של התזה שלי לתואר שני. את בטח יודעת שגיל ההתבגרות הוא גיל מאוד לא פשוט, בודד ומטלטל גם ככה. אז תחשבי מה זה להבין בגיל הזה שאתה לא כמו כולם ולא להיות מסוגל לשתף בזה אנשים קרובים – חברים או בני משפחה – מחשש שהם יתנכרו לך או יתנתקו ממך.

זה כנראה מסביר גם את זה שנערים אלו מוצאים את עצמם לעתים קרובות מנוצלים מינית – עוד דבר שציינת בדברייך, אך בלי להסביר את הסיבה! מישהו שהקשיב לך עלול היה לחשוב שהטרדה מינית היא זו שהופכת אנשים להומואים ולסביות. אם זה היה ככה, בקושי היו נשים סטרייטיות בעולם! וגם בקרב גברים, אחוז גברים שעברו פגיעה מינית (מדובר על 17% מהאוכלוסייה, אחד מכל שישה!) הוא הרבה יותר גבוה מאחוז ההומוסקסואלים באוכלוסייה (4%–5%). אבל עצם הבושה והאשמה סביב הפגיעה המינית עלולה ליצור אצל נער או צעיר בלבול בנושא. אבל ככה בדיוק נוצר מעגל הקסמים: נער שנפגע מינית, נוסף על הבושה מהפגיעה, גם מתבייש עכשיו מזה שאולי יחשבו שהוא הומו! אבל אם להיות הומו לא תהיה בושה – הרי לא יהיה לו במה להתבייש!

ח"כ מיכאלי

לכן גם הפתרון לקשיים של הומוסקסואלים ולסביות צעירים הוא יצירת מסגרות תמיכה והעלאת המודעות. כדי שנער וצעיר שמגלים שנטייתם היא הומוסקסואלית יֵדעו שהם לא לבד עם הדבר הזה. שהם יראו לפניהם דוגמאות של הומוסקסואלים מבוגרים שנטייתם המינית לא מפריעה להם להתקדם ולהגיע לכל תפקיד בעולם, כולל להיות חבר כנסת. שהם יכולים להיות בזוגיות אוהבת ולממש הורות נפלאה. שחייהם יכולים להיות עשירים ומאושרים. ושנגד הסטיגמות והדעות הקדומות צריך להילחם, כולנו ביחד. לכן אנחנו לא יכולים בשום אופן "להיות שונים אצלנו בבית" – ולהיות "כמו כולם" כלפי חוץ. כי הנטייה המינית שלנו היא לא נעלי בית שמשאירים אותם בבית והיא הולכת איתנו לכל מקום שאנו מגיעים אליו.

חשוב גם להגיד כאן כמה מילים על הניסוח. הבנתי מהדברים שהתפרסמו בתקשורת שהותקפת בימים האחרונים בצורה לא הוגנת כלפייך ואני מצטער על כך מאוד. חבל לי שבקהילה שלי יש אנשים שלא אכפת להם לפגוע בזולת. אבל חשוב שאת, ח"כ מיכאלי היקרה, תהיי גם קצת מודעת לרגישויות שונות של המיעוטים. מיעוטים הם קבוצה חלשה בהגדרה ולכן כל מיני התבטאויות חסרות פרופורציות או לא מדויקות יכולות מאוד לפגוע בהן. למשל, בתור עובד סוציאלי שעובד עם דרי רחוב (הומלסים) אני יכול להגיד לך שרוב דרי הרחוב היום בארץ הם יוצאי רוסיה (כמוך וכמוני). איך היית מרגישה אם מישהי היה אומר ש"רוסים הם עלייה של שיכורים, נרקומנים והומלסים"? ושוב, אם רוצים לערוך דיון רציני על הבעיות שיש בקרב נוער יוצא רוסיה – אפשר וצריך. אבל כשיש התקפות ודמגוגיה – אין דיון רציני.

ודבר אחרון. ידוע מבחינה מחקרית, שאחד הגורמים שמנבאים בצורה חזקה ביותר את הסובלנות כלפי אנשים הומו לסביים זו היכרות אישית איתם. אני חושב שרואים מדברייך שאת לא מכירה הרבה הומואים ולסביות אישית ומקרוב. אז מה דעתך להזמין אותי ואת חבריי לכוס קפה בלשכתך או במזנון הכנסת? נשב שם ביחד ונחשוב, איך אנחנו בונים חברה שבה כל המשפחות מכל הסוגים וכל הצעירים מכל מגדר ומכל נטייה מינית מרגישים בטוחים ומוגנים? בואי נעשה דברים ביחד! או במילים של מנהיג מפלגתך – נגיד "נייט" להומופוביה!

זאב שביידל

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.