סיכום כפול למפגש טבת-חנוכה תשע"ג: אז יש "עברית נכונה"? | אירועים ומפגשים

לאחר הדלקת נרות ואכילת סופגניות שמענו הרצאה מרתקת שחשפה לנו את רובדי הלשון ואת השיקולים בקביעת התקן של העברית * טל וצחי, כל אחד בנפרד, מסכמים את המפגש * וגם: אפשרות מיוחדות: צפייה בהרצאה המלאה, קריאת המאמר שעליו מבוססת ההרצאה, הורדת 4 גרסאות הלשון לסיפור יוסף ואחיו

(לקריאת כל הסיכומים של כל המפגשים הקודמים – לחצו כאן)

ד"ר בירנבאום

הסיכום של צחי

היה זה חג, לפחות לי.

התאספנו כהרגלנו בקודש בחדר הלבן ומרובה הכיסאות. שלל כיבודים הונחו כניצבי תפאורה לרגלה של החנוכייה הגבוהה. הדלקנו נרות, אכלנו סופגניות ושרנו שירים ישנים כחדשים.

הבטתי בלהבות שריצדו למול עייני. כי כך אני, נשבה בקסמן של המרצדות, הבוהקות והמרקדות. חנוכה הוא חג אהוב עליי. זהו אך פסטיבל יהודי טהור. ימים שבו חוגגים ניצחון אמתי שגאים בו לנצח נצחים. יתרה מכך, זהו חג שבו לא צריך לשבת בבית שאינו קבע או לאכול אך מצה ומיני סוגים של תפוחי אדמה. זהו חג של כיף, של שמחה ושל סופגניות.

ואז האיש הגיע: ד"ר גבריאל בירנבאום.

זהו האיש ששמו הולך לפניו. ולאחר תום ההרצאה הבנתי מדוע זה ולמה.

היה זה איש נחמד ולו חליפה אפורה מכובדת להפליא. משקפיים עדינים ופנים נקיות מחותמת זקן שהיא.

עדינות, יושרה, כנות והרבה חוכמה בהקו משפת גופו החיננית, ועיניו הבורקות גרמו לי להסיק שהאיש עוסק במקצוע חייו אשר באמת ובתמים מעניק לו אושר עילאי שלא כל אחד זוכה להכיר. ולאחר היכרות קצרה עמו הבנתי שלפני אדם אשר משכמו ומעלה.

ידעתי שהוא ידבר. הרי לשם כך הגיע הד"ר. אך לא ידעתי כיצד. כלומר: הבנתי שלעתים לכמוך יש מפגשים שלא קשורים כל כך להומוסקסואליות, וגם ידעתי שאף על פי שהם אינם קשורים לנ"ל הם הופכים להרצאות מעניינות בין רגע, אך לא ידעתי כיצד מתחילים הרצאה על השפה העברית. הרי הדבר הראשון שעולה במחשבתי עם הצירוף "השפה העברית" אינם אלא מבחני הבגרות שלי. או במילים אחרות, הדברים שלימדתי את עצמי לשנוא שלא בעל כורחי.

אך בחדר שהייתי היה חכם העולה עליי בחוכמתו עשרות מונים ולו היה הכישרון הטבעי לגרום לכולנו להטות יותר מאוזן אחת לכיוונו ולחייך בשם הסקרנות.

החדר התמלא כמעט עד אין מקום.

ההרצאה התחילה בקריאת פסוקי תנ"ך על חלומות יוסף. אילו היה קטע זה נכתב בתקופות שונות בדפי ההיסטוריה היהודית, באיזו שפה היו משתמשים וכמה ציורית או פואטית הייתה. מסתבר שבכל דור ודור השפה הייתה כמעט שונה לגמרי משפת התנ"ך "המקורית" כביכול. כך כבר בתקופת המשנה וכך גם בתקופתנו אנו. לאחר הצגה זו התפתחה לה ההרצאה אשר דנה בגלגולי הלשון על כל רבדיה, ומסתבר שיש הרבה כאלה. דנו מהי ההגייה הנכונה, כיצד יש לומר ומי בדיוק החליט שכך צריך לומר.

הרבה קושיות של "מדוע", "למה" ו"איך" נפתרו לי באותו הערב. ד"ר בירנבאום הוסיף ציניות לקולו שהלך וגבה, ובתום דקות אחדות ידע כיצד יש לענות ליושבי החדר בצורה הנכונה שתספק אותם. נראה היה שקרא אותנו כספר פתוח שיושב בתיקו זה שנים.

התשובות נתנו מענה לסקרנות שנוצרה בי, וענתה לי על השאלה הגדולה מכולן ששאלתי את עצמי זה שנים וחשבתי שרק ראשי דן בשאלה זו ולא אחרים שהם: כיצד נוצרת ומתפתחת השפה, כל שפה שהיא.

לאחר מכן ד"ר בירנבאום דן באפשרויות העומדות או לחילופין שעמדו בפני "שומרי השפה" באקדמיה ללשון, כיצד אמורים לומר או לכתוב או להגות את המילה הנכונה. מי הם אלו שמחליטים לנו מה לומר ואיך וכיצד ולמה, ומדוע נשמרה השפה העברית זה שנים רבות ומהן הסיבות המסתוריות לכך.

היה זה ערב נעים להפליא ומרענן בעליל. שלל חדש של מילים עבריות והרצאה שבסופה הבנתי שנהניתי יתר על המידה וכי אני חפץ בסדרה של הרצאות שכאלו. הבנתי שרק אחת פעם בשנה לא הספיקה ולא תספיק, וכל שכן הרצאה באורך שמונים דקות אקדמאיות בלבד. אני רוצה יותר!

בסופו של יום, כשהחשכה ירדה לחלוטין וכיסתה השמים בכוכבים, נפרדנו מד"ר בירנבאום המופלא, ולו אני רוחש הערכה כבירה.

היה לי כיף לשוב ולראות את כל החברים, ולבי פעל על חימום ברמה גבוהה. היה קשה להיפרד, כרגיל. לא רק לי, לכולם. אבל נשוב וניפגש, כמו תמיד.

עד לפעם הבאה, שלכם בהערכה על הכול מכול ככול.

צחי

הסיכום של טל

מי שמכיר אותי יודע שאני מתעניין בעברית בכלל וב"נכונה" בפרט.

הגעתי למפגש וציפיתי ליהנות מההרצאה, ובאמת כך היה.

התחלנו את המפגש בתפילת מעריב ובהדלקת נרות חגיגית. לאחר מכן התיישבנו, הועברו כמה מסרים והמרצה האורח הוצג, ואז ניתנה לו הרשות להתחיל את ההרצאה.

ההרצאה התחילה מסקירת קטע מוכר מפרשת השבוע שעברה – חלומות יוסף לאחיו. הקטע הוקרא בארבע צורות של הלשון העברית לפי תקופות וגוונים בשפה העברית. אותו תוכן – בארבע ״שפות״ עברית שונות.

נקודת ההנחה הייתה שזה אך טבעי ששפות מתפתחות, אך עלתה השאלה אם כדאי ונכון לפקח על זה.

הוצגה דעה קיצונית ולפיה אין טעם ואין יכולת לבקר על התפתחות השפה, בבחינת leave the language alone (תרגום חופשי: "הנח לשפה להתפתח לבדה").

הוצגה דעה בקיצוניות השנייה, ולפיה כיוון שהשפה העברית הוחייתה לאחר שלא דוברה כ-1700 שנה וכיוון שלא היה רצף דיבור והתפתחות טבעית של השפה, ראשית עלינו להכיר את השפה היטב ולדעת אותה על בורייה ולדבר נכונה (בצורה דומה לצורה שלה קודם שהופסקה להיות מדוברת), ורק אחר כך יהיה אפשר לפתח את השפה הלאה.

גישת הביניים שבה תמך המרצה נבנתה על שלושה עקרונות:

1.  הכרת העובדות התיאוריות לאשורן

2. השפה המדוברת (כולל סלנג) היא שיקול בפסיקה איך ״נכון״ לדבר

3. אין נכון ולא נכון – מדובר בסט של שיקולים ממכלול של שיקולים ולא עובדות, אשר גם ייתכן שישתנו במהלך הזמן.

ההרצאה יכלה להמשך עוד שעה, אבל הזמן תם והיה צריך לסיים. אספנו את הדברים ויצאנו לאכול באחד המקומות הסמוכים.

נהניתי ביותר מההרצאה, היה כיף לראות את החברים היקרים וכן לפגוש באנשים טובים וחדשים שהגיעו.

המפגשים הם מין בית כזה שחוזרים אליו פעם בחודש.

טל

לצפייה בהרצאה המלאה – לחצו כאן (באדיבות מטח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית)

להורדת המאמר "מקומה של הכוונת הלשון בימינו" מאת ד"ר גבריאל בירנבאום – לחצו כאן

להורדת 4 רובדי הלשון של סיפור יוסף ואחיו (לשון המקרא, לשון חז"ל, לשון עברית בינונית ולשון הסלנג) – לחצו כאן

חנוכה מתאפיין במתיוונים. חלק מההתייוונות היה פגיעה בעברית.

אל המפגש הגיע ד"ר גבריאל בירנבאום, חוקר בכיר באקדמיה ללשון העברית ומרצה בחסד, ומפיו נשמע הרצאה מרתקת בסוגיה שקשורה לכל מילה ומשפט שלנו – האם יש עברית "נכונה"? אם כן – מהי: העברית שבמקרא, העברית שבלשון חז"ל, העברית שבימי הביניים או העברית שלנו? ובכלל, מי בעל הסמכות להחליט מה נכון ומה לא נכון בעברית?

המפגש היה ביום רביעי, כ"ח בכסלו תשע"ג, 12 בדצמבר 2012 למניינם, בתל אביב, בשעה 20:00.

הצטרפו אלינו כדי להתעדכן בפרטים המדויקים של המפגשים הבאים: kamoha.or@gmail.com

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. תודה צחי וטל על הסיכום !
    וצחי אתה מוכשר בטירוף איך שאתה מתאר בציוריות את הדברים , עם המון חן וקסם.. בטח למדת את זה בסטימצקי..