הרב אבינר: "אין דבר כזה הומו דתי" | הלכה

הרב שלמה אבינר משיב בעלון "מעייני הישועה" בעניין הומואים דתיים: "כך אי אפשר להוליד ילדים. כולם יכולים להתרפא תוך זמן לא ארוך. מדובר ב'ייהרג ואל יעבור' ואין כזה דבר הו'…דתי"

הרב אבינר
הרב אבינר

שאלה:
יש לי חבר שמגדיר עצמו כ"הו… דתי" (אני מתבייש לומר את המילה) ובפיו בשורה חדשה: "זה היה קיים, יהיה קיים ויתקיים בכל החברות וכל הזמנים. זו נטייה שאין עליה שליטה. זה אני וזהו. איני יכול אחרת. לא אסכים שירחיקו אותי ויכתימו אותי. אני לא גרוע ממי שאינו שומר על טהרת המשפחה או אינו שומר שבת, שמתייחסים אליהם יפה. לא אדכא את טבעי ואחיה בשקר. זה מכלה את כוחותיי. אין לי מה להתבייש. לא אני החלטתי להיות ככה. זו אינה סיבה לדחות אותי מקהל ישראל. נכון שכרגע אין פיתרון דתי הלכתי לבעיה שלי, אך זה עניין אישי שלי, ואתמודד עם בעיה זו. איני יכול להשתנות ואיני רוצה להשתנות…"

תשובה:

כל הלהג הזה אינו חדש אלא בעיה ידועה. תמיד היה לאדם יצר הרע, כך ריבונו של עולם יצר אותו, כדי שתהיה לו בחירה חופשית בין טוב לרע, יעשה טוב ולא יעשה רע. לכל אדם עלי אדמות יש יצרים, איש איש וייצרו, יצרים מסוגים שונים, ותפקידו של האדם הוא להתגבר על יצרו שלו. לכן נאמר" איזהו גיבור? הכובש את יצרו, כלומר יצרו שלו. וכן נאמר: כל מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו – לא יראתו של חטא, אלא יראת חטאו, חטאו המיוחד לו. אין זה נכון "שכרגע אין פיתרון הלכתי לבעיה זו". יש פיתרון! והוא להתגבר על יצרו, וזה אפשרי. כי כאשר ריבונו של עולם נותן לאדם יצר רע חזק, הוא נותן לו יצר טוב חזק באותה מידה. זה לעומת זה עשה אלוהים. ואחרי ניצחון היצר הרע, יישאר יצר טוב גדול. כל פעם שאדם מתגבר על יצרו, יש לו זכות, זו עבודת ד' שלו. גם על יצר זה אפשר להתגבר, לנצח ולהצליח. ב 100% מן המקרים, בדוק ומנוסה.

ודאי שמציאות כזו קיימת, ודאי שסובלים בעלי נטייה זו, כמו שרבים סובלים בעולם הזה, הן עקב צרות גופניות וחיצוניות, הן עקב עקת יצרים ודחפים פנימיים. אבל אין זה הופך את היצר כאופציה לגיטימית. אין דבר כזה: "הו'… דתי". הגדרתו של דתי היא – מי שמקיים שולחן ערוך, וזה נגד שולחן ערוך.

אלא זה מתאים לתרבות האלילית הקדומה שמצאה לה הדים רבים בתרבות המערב: הכל מותרים לך, כל יצר הוא לגיטימי, אין אמת מוחלטת, אין טוב מוחלט, האדם הוא קנה המידה של כל דבר, הטוב מוגדר על פי פילוח סטטיסטי. שחיתות הותרה בציבור.

לא כן. אנו אומרים, לא מה שאנו רוצים אלא מה שד' רוצה. נותן התורה הוא בורא העולם ויש התאמה ביניהם. התורה היא טבעית לנו. הנטייה ההפוכה היא בניגוד גמור לטבע. הטבע מעיד כאלף עדים נאמנים נגדה, שהרי כך אי אפשר להוליד ילדים ולהרבות חיים, אלא לחדול חיים. לכן עבֵרה היא העוקרת את החיים והיא בייהרג ואל יעבור. נמצאת למד שכאשר אדם אומר: אני רוצה כזאת – לא נשמתו הטהורה, נשמתו האלוהית היא המדברת, אלא הנפש הבהמית החיה שבאדם.

אבל אדם שליט על מעשיו, וכן על נטיותיו ועל מידותיו. הוא יכול להשתנות וחייב להשתנות. או ליתר דיוק: אתה – חייב סימן שאתה יכול. עליך רק לרצות.

בוודאי שיש לקבל בחום ובאהבה כל אדם מישראל, אבל אהבה אינה לגיטימציה. גם סוטה – אנו אוהבים, וחז"ל מסבירים שאפילו נידון למוות נכלל במצוות ואהבת לרעך כמוך. ודווקא משום שאנו אוהבים אותו, אנו רוצים לעזור לו לחסל את יצרו או להתגבר עליו, כדי שיוכל להתחתן ולחיות חיים טבעיים, נורמליים, מאושרים בשמחה. זאת לדעת – אין זה נכון שיש גן של הנטייה הזאת. אין זה נכון שהיחלצות ממנה מזיקה. הכל שקרים וכזבים כדי לתת לגיטימציה לרע.

כולם בלי יוצאים מן הכלל יכולים להתרפא תוך זמן לא ארוך. על פי רוב נטייה זו היא רק סימפטום של סיבה עמוקה יותר כגון צימאון לחום ולאהבה. כמובן יש צורך באסטרטגיה מתאימה: יעוץ, פסיכולוג, סדנא וכדומה. הנצרך לעזרה יוכל לפנות בעילום שם ל"עצת נפש".

נחזור לענייננו. לא אנו במרכז, אלא ריבונו של עולם במרכז. לכן השולחן ערוך מתחיל: "שיוויתי ד' לנגדי תמיד". מתוך כך מקיימים את כל השולחן-ערוך בשמחה, וחיים חיים מאושרים, כפי שמסיים שולחן ערוך אורח חיים: "וטוב לב משתה תמיד".

(פורסם בעלון 'מעייני הישועה", מתוך nrg, כ"ט בכסלו תשס"ה, 12 בדצמבר 2004)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.