–          אפרופו העבודה הטיפולית שלי- וגם העבודה בהוראה. אני לא מבין איזה סיכון נלקח כשברור גם לך שהרוב המוחלט של המורים אינם מעלים בדעתם לפגוע מינית. אגב אתה נוטה חסד יתר על המידה- אני לא אדם מוסרי באופן יוצא מן הכלל רק בגלל שלא פגעתי מינית במי מתלמידיי והאמת היא שהמחשבה על זה נשמעת לי מופרכת. אם אדם עבר עבירה יש למצות איתו את הדין. אבל להעניש אנשי מקצוע רבים בגלל מעטים שסרחו – וזאת ללא קשר לנטייתם המינית- זה דבר שלא יעלה על הדעת. הרי גם אתה אינך מעניש את עצמך ומקבל נשים לטיפול למרות שאתה בטח יודע כמה מטפלים ניצלו לרעה קשרים עם מטופלות.

טעות גמורה. אני נמנע ככל האפשר מלקבל נשים לטיפול – ולו כדי לתת דוגמא לאחרים כיצד יש לנהוג. התבקשתי לעזוב את קופ"ח מכבי לפני כעשרים שנה, מהסיבה הזו בדיוק (הייתי בתחילת תהליך החזרה בתשובה אז) שסירבתי לטפל בנערות.

–          אני על כל פנים לא מתכוון לוותר על עבודה לא בהוראה ולא בטיפול, לא עם נשים ולא עם גברים. וכך גם המטפלים והמורים והמדריכים הרבים מאד שאני מכיר שהם גייז- והאחוז של הגייז בקרב הגברים המטפלים הוא גבוה הרבה משיעורנו באוכלוסייה. זו תהיה ההזדמנות הטובה ביותר להוריד לאנשים את הסטיגמות.

לא הצעתי לך לוותר, ואני מחזיק אותך כאדם מוסרי שלא יפגע בנוער. אם אפילו המחשבה על זה נשמעת לך מופרכת – אשריך. רוב בני האדם בעולם נמצאים ברמת גירוי זו או אחרת ליד מתבגרים השייכים למין אליו הם נמשכים.

–          ולגבי חשיפתי- הרי שהחשיפה שלי חושפת אותי כאדם "סוטה" ו"חריג" ש"פורק עול" כביכול. חשיפתו של האדם ש"שינה את נטייתו" יכולה לעודד רבים ללכת בדרכיו ולדעת שיש הצלחה מוכחת. מדוע הם מהססים כל כך להיחשף? האם יש להם משהו להסתיר?

אתה באמת לא מבין או עושה את עצמך? אולי אתה קצת התחרפנת מהתרבות האמריקאית של החצנה מקסימאלית? האם ראית אדם דתי שהחצין את גמילתו מאלכוהול או סמים או כל דבר הנחשב להידרדרות בקרב החברה שלו? ישנם מעטים מאד – חוזרים בתשובה בעיקר – שמספרים מעט על מה היה כשהיו חילוניים, וזאת מאחר והם חצו את הקווים באופן ציבורי בתוך חזרתם בתשובה. אבל המטופלים שלי הם אנשים החיים בתוך החברה הדתית, וכל עניין הנטייה והטיפול בה היא דבר שאם לא יסתירו אותו – יחריב את השידוכים שלהם, של אחיהם ואחיותיהם, של ילדיהם ואולי גם של נכדיהם. קשה לי להאמין שאינך מיתמם בעניין.

–          ואגב- נדמה לי שלא קיבלתי ממך תשובה לשאלה האם אתה מצווה על המטופלים ההומולסביים שלך לגלות את העניין לבני זוגם לעתיד בטרם נישואין?

עצם ההנחה שלך שאני "מצווה" נראית לי מזעזעת, בלשון המעטה. עולה בדעתך שיש לאדם בחירה כלשהיא מה לעשות? שהוא שוקל, בהתאם לנסיבות, לאדם שאיתו הוא חי וכו' – או שמא לדעתך יש לקבוע הלכות חד-משמעיות? ישנן נשים, וישנם קשרים אינטימיים, בהם מצווה וחובה לספר, וישנם ההיפך.

–           אם כן- ואני מאד מקווה שכן- כדאי שתעביר את המסר הזה לרב אבינר. אני יודע מה טיב הקשר ביניכם אך הרב אבינר מפנה אליך רבות. דבריו בנושא הם חילול השם של ממש.

כל מה שלא לפי דעתך הוא חילול השם? אולי אתה נושא דברו הבלעדי?

–          ולגבי ההגדרות- סטייה, נורמה, DSM וכו". מצער מאד שאתה, שמדגיש שחשוב לא לזלזל בקולגות בתחום, מזלזל באופן בוטה בצוות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי. זהו צוות בינלאומי מקצועי ממדרגה עליונה שעושה ימים כלילות ומוציא מתחת ידיו את המסמך החשוב ביותר הקיים בתחום של בריאות הנפש, שאתה מזלזל בו וקורא לו "ספר עלוב" כשאני לא בטוח שאתה אפילו עיינת בו.

ההערות האישיות המעליבות שלך מתחילות להחליא אותי, וגורמות לי להשיב לכסיל כאיוולתו. פסיכולוג קליני שאיננו יודע ישר והפוך את הDSM אינו עובר את הבחינה המקצועית הראשונית ביותר.

–           מסמך זה אינו תורה מן השמיים, כמובן, ונתון בהגדרה לעיון ולביקורת. אך הביקורת נעשית מתוך כבוד והערכה ולא מתוך ביטול וזלזול.

היה כדאי שתתייחס כך לדברי רבנים (שאולי לעיתים כן מונחים "מן השמיים"), לפני שאתה מטיף לי איך להתייחס לדברי חכמות הגויים, עליהם נאמר שיש להתייחס בכבוד לענייני החוכמה שלהם, אך לא לענייני אמונה. מאחר ומדובר בעניין ערכי-אמוני, אני רואה עצמי זכאי לחלוטין ללגלג ולבוז להם בכל הקשור לאמונה דתית, אותה הם עוד מנסים להשפיע על החברה שלי.

–          הטענה שלך כאילו ש- DSM הוא ניסיון לכפות על כל העולם את ערכי המערב היא מופרכת בעליל.

לא מופרכת, ולא בעליל. אבל מוכח שאתה יודע לדבר גבוהה גבוהה.

נסה לקרוא על ההיסטוריה של שינוי אותו סעיף בDSM. קראתי שמעולם לא התקבלה החלטה פוליטית שכזו בתחום בריאות-הנפש בארה"ב, תחת לחץ פוליטי, באווירה היסטרית תחת הפגנות-ענק אלימות של גייז. זוהי החלטה שהפכה את התקינות הפוליטית לסמל של החברה האמריקאית, ומביישת את כל העוסקים בה מבחינה מקצועית. מצידי הם יכולים להחליט שמי שלא מאמין בישו הוא מופרע. אני מניח שבמקרה זה, אתה מאד תכבד החלטה זו (שתתקבל לאחר דיונים ארוכים ומלומדים). להזכירך שבשנות העשרים הייתה גרמניה מרכז המדעים והפילוסופיה, ותוך חמש-עשרה שנה נקבעו בה נורמות לפיהן יש לשרוף את כתבי פרויד ואת כל "הפסיכואנליזה היהודית", ולקבוע מי לפי דעתם בריא בנפשו (נאצי) ומי לא. החלטות ממסדיות לגבי מופרעות, יש שהן סבירות ויש שהן אידיוטיות. מה לעשות.

–          הפסיכיאטריה האמריקאית במיוחד עוסקת בהרכב אוכלוסייה ההטרוגני ביותר האפשרי. יש בארה"ב אנשים מכל העדות ומכל הגזעים ומכל האמונות. מערכות הערכים שלהם מן הסתם שונות והתובנה שכל חברה מגדירה את הנורמות של הבהתאם לערכים שלה היא תובנה שלימדתי את התלמידות שלי אפילו בשיעורי סוציולוגיה בתיכון.

עודף מקוריות ממש אין בה. לימדת אבל כנראה לא הפנמת את מה שלימדת בעצמך.

–          העניין הוא שרוב החברות בעולמנו הגלובאלי הן הטרוגניות. והשאלה היא מה עושים במצב של ערבוב בין נורמות שונות והערכים השונים.  בדיוק מהסיבה הזאת אנשי המקצוע צריכים לגבש איזון שפה משותפת בתוך המגדל בבל הזה.

אתה כאן מגבב דברי אמונה ובטחון בעולם המערבי הנאור. אמונה יפה ונפוצה, אך לדעתי כזבית ושקרית. לי דווקא נראה שהעולם המערבי הולך ומדרדר לפי-פחת, עד בוא משיח צדקנו, ואינני רואה בו כל התקדמות ערכית-מוסרית-נורמטיבית, אלא להיפך. השפה המשותפת שאתה מציע היא אימוץ או כניעה לערכים חילוניים מערביים. השפה שאני מציע היא כנראה אחרת, ולדעתך עלי לוותר על שפת היהדות ולדבר בשפה של המערב הפרוע, המדורדר והרקוב, לו אתה קורא "עולמנו הגלובאלי וההטרוגני". מצטער, אבל את זה בדיוק עזבתי בתחושת בחילה.

–          לכן הוחלט שהדברים שיישארו בקונצנזוס הם הדברים שאין החברה רוצה ויכולה ומוכנה לסבול- פגיעה בזולת.

הוחלט – מי החליט? אתה והם? וכי אין בארץ אלפים – ערבים ויהודים דתיים – אשר קיום ההומוסקסואליות מהווה פגיעה בהם, עד שהם מוכנים לצאת לרחובות ולהילחם על כך? פגיעה זו בהם אינה נחשבת פגיעה כמובן, כי ברגשותיהם מותרים לפגוע. ואולי רבים מאיתנו סוברים שלעתים יש לפגוע בזולת? אתה למשל סבור שמותר בהחלט לפגוע במי שפוגע בזולתו. ומישהו אחר סבור שמותר לפגוע מסיבה אחרת. החשיבה לפיה ערכיך נעלים על ערכיו, מוזרה (אלא אם כן אתה מאמין בתורה שניתנה מן השמיים – ואז ברור מדוע אתה חושב כך. רק שמשום מה אינך מקבל בעצמך את כל התורה כולה, אלא מנסה לרכך בה את החלק שלא נוח לך).

–          כל השאר- נתון להכרעתו הפרטית של האדם בד' אמותיו. ההבנה הפוסט מודרנית והרב תרבותית של המושג "ערך" ו"נורמה" תוביל לניסיונות בלתי פוסקים לכפות דברים על הזולת ולמלחמה מתמדת של הכול בכול. לכן הפוסט מודרניות היא עקרה באופן כללי.

ולכן החלטת – או "הוחלט" לבטל אותה? עכ"פ זה לא נשמע רציני. הרי דווקא העידן המודרני שקדם לה, הכיל את מלחמות העולם והשמדות העמים, השואה וכו'. בעידננו הפוסט-מודרני, מותר לך להיות גיי, ומותר לי לחשוב שאפשר גם אחרת. או אולי אני צריך להכפיף את מחשבותי וערכי לשלך?

–           לגבי האפשרות שהטרוסקסואליות בתל אביב תיחשב כסטייה- אני לוקח את זה או לתחום של הומור ( ואז זה הומור לא איכותי) או לתחום של דמגוגיה ( ואז איני רוצה להתייחס אליה). אבל מה שעקרוני הוא שההתלבטות לגבי הקונפליקט בין הנטייה המינית לבין ההשתייכות לקבוצה דתית מסורתית- שמרנית קיימת.

בדיחה שהייתה נפוצה בזמנו באחד המקומונים אצל הכתבים, הייתה ש"בשביל להתקדם בעיתון, הכתב צריך לשכב עם העורך". זה לא הומור ולא דמגוגי, אלא מציאות של חברה תל-אביבית שבה הזר, המוזר, הסוטה – הופך מעניין, מגרה ונחשק, והנורמאלי נתפס כמשעמם ושמרני. נדמה לי שזה אופייני לחברות דקדנטיות.

–           היא קיימת אצל הרבה- הרבה מאד- מטפלים דתיים שאני מכיר. אינך הראשון ואף לא האחרון. ולכן אין סיבה להציג את ההתלבטות הערכית הזו כאילו היא ייחודית לך כמטפל דתי- היא לא.

על מה אתה מדבר? את מה הצגתי כייחודי לי?

–          מכתבו של פרויד שציינתי אינו "מכבד את הרצון לא להשתנות"- ברור שהמטופל היה מאד רוצה להשתנות- אלא קובע שהדבר אינו נחוץ וגם בלתי אפשרי קרוב לוודאי. פרויד בהחלט לא האמין שהנטייה המינית ההומוסקסואלית היא פתולוגית- אם כי אולי ראה בה התפתחות לא לגמרי שלמה.

נראה לי שאינך מבין את פרויד בעניין. נסה לנסח שאלה בעניין ליו"ר החברה הפסיכואנליטית בישראל, או כל פסיכואנליטיקאי מוכר בארץ ותראה.

–           תודה על ההפניות אך בכל אופן איני הולך לעיין בכתביו של לאקאן כיוון שהם נראה לי חסרי פשר ומשמעות.

הידד לבורות.

–          ולגבי האנשים שתקפו אותי בפורום שלי. לא עשיתי להם אנאליזה ואיני יודע מה הם מדחיקים. אני יודע שמדובר באנשים שאינם מסוגלים לקבל את הזולת וזה הופך אותם לדפוקים ללא קשר לנטייתם המינית.

ואילו אתה ממש מסוגל לקבל את הזולת, ולא מנסה "להמיר" את הפוגעים-מינית לאזרחים קונפורמיים. נו. אתה גם מקבל את כל העבריינים על מצוות ה' בתנאי שאינם פוגעים בזולת (כלומר לא עוברים על מצוות החברה – אם הם עוברים, אתה מיד מטפל בהם לשנותם). אתה גם מקבל את הפסיכולוג העוזר למי שפונה אליו לכוון את נטיותיו לפי רצונו ורצון ה' ואינך מתקיף ומשמיץ אותו כלל…

–          לנושא הזה קשור גם המכתב הנוסף שאני מצרף. הוא מיועד למטופל שלך שפרסם את דבריו באתר של "עצת נפש". אשמח שתעבירי את מכתבי אלי וגם אליהם- שהם יעלו אותו באתר שלהם. או לפחות תגיד לי דרך איזה מייל ניתן ליצור איתם קשר.

אני ממש לא מתכוון לטרוח ולחפש אותו, על מנת להעביר לו מכתב אשר עלול לעורר מחדש קונפליקטים רדומים (כלומר – יזיק לו). אתה יכול לנסות לכתוב לו בכל פורום אפשרי, ואם הוא יכנס לאינטרנט הוא יקרא בו וודאי יענה לך. אגב,  מדוע אינך כותב לאותו פציינט אשר כן פנה לפורום "אנשים משתנים"? ואולי תעביר אלי את הכתובות של הפונים אליך ו"יוצאים" מן הארון ו"מקבלים את עצמם", כדי שאוכל לספר להם על מה שאתה מעלים מהם – האפשרות להשתנות? ואת כתובות אליה אשר לטענתך "פגועים ומאוכזבים" ממני? האם העברת להם את המסר שלי, שאני מעוניין לשמוע ממה בדיוק נפגעו?

כפי שאני רואה – גם אתה וגם אני מתחילים להעלות את הטונים, וחבל על כך. אם תרצה – נקבע פגישה ונשב ונדון באווירה רגועה בכל הנושא. עד אז – בוא ננוח קצת מההתכתבות, כי אינני רואה שאתה או אני לומדים ממנה משהו.

(פורסם בקומונה "אנשים משתנים", התאריך אינו מתועד)