אהבתי מאוד לעבוד על האתר – זה נהיה התחביב החדש שלי – בעיקר בגלל השילוב של רעיונות מעניינים של עמית, עם הקלות והעניין שביישום שלהם, והרגשת השותפות שלי באתר בפרט ובעמותה בכלל. משום כך אמרתי לעמית חזור ואמור שירגיש נוח לפנות אליי בכל עניין טכנולוגי.
זה עבד, לטוב או למוטב…
מצגת למפגש שבט
טוב, את הבאת את זה על עצמך.
מצ"ב מצגת למפגש שבט. אציגה במפגש.
מתכנת הבית הכין, טרח ועמל (אני סיפקתי לו את התכנים כלומר מה צריך להיות בכל שקף).
סידרתי קצת. איני מבין גדול בפאוור-פוינט.
[… כאן הוא כתב כל מיני הערות פרטניות על שקפים מסוימים וכלליות על המצגת, בסגנון של "בטח תאמרי שכדאי כך וכך…"]
לאחר שאמרתי מה תאמרי, מה את אומרת?
ווואלה. הוא הקשיב לי! מתייעצים איתי! מחמיא, אך מלחיץץץץץ. כלומר, נכון שפאוור פוינט הוא משהו טכנולוגי ולכן לכאורה ראוי שעמית יפנה אליי גם בזה, אבל בפועל צריך הרבה יותר מאשר ידע טכנולוגי כדי להוציא תחת ידינו מצגת ראויה לשמה. האם היה זה רעיון חכם להציע את שירותיי באופן שגרם גם לנושא הזה להגיע אליי? האם אצליח לעמוד משימה?
ראשית חכמה פניתי לרחלי. אם צריך עיצוב – אני צריכה ליווי של מעצבת.
הצלחתי לבחור לבד רקע רגוע אך מעניין לכל השקפים, וקיבלתי מרחלי אישור עליו. היא גם עזרה להמיר את הצבעים של המוטיב שחזר בכל שקופית לצבעי האתר. ביחד החלטנו לא לגעת בתמונות שהוא שלח אף כי לא כולן היו מהממות בעינינו, ורק לסדר אותן בצורה נעימה, אחידה ועקבית. הוספנו בתחתית כל שקופית את סמליל כמוך כדי שיהיה ייצוגי וממלכתי, ושלחתי לו גרסה ראשונית.
ראשית, תודה שאתה מרגיש נוח לבקש עזרה עם זה. לגמרי בכיף אנסה לעזור (אנסה, מפני שלא בהכרח אצליח).
דחיתי את התגובה לעכשיו מפני שיש לי בעיקר מחשבות, אבל לא בהכרח פתרונות.
אכתוב אותן לפי הסדר שהן עולות בי, ולא בהכרח לפי הסדר של הדברים שהעלית (סוג של גולם, נו), ונראה מה תגיד ואיך נתקדם.
נתחיל בהקדמה: אני לא גאון פאוור פוינט, וכל מה שאני יודעת – למדתי מרחלי. אני כן יכולה לומר שלהכין מצגת שנראית טוב יכול לקחת כמה שעות טובות (שלא לומר ימים, באופן מצטבר). אני מקווה שיהיה לי זמן לעזור לך בזה, כי זה מאתגר וכיף (בעיקר אם התוצאה משביעת רצון), אבל זה ידרוש זמן, ויתכן שנרצה גם עזרה של רחלי – כי כאמור אני רחוקה מאד מלהיות מעצבת – אז קח נשימה ארוכה ותתכונן למסע מפרך 🙂
[… כאן עניתי לו הן על העניינים הכלליים והן על שקופיות ספציפיות]
אשמח לשמוע, ולהשמיע אם תרצה.
ושאלה אחרונה: אם מתכנת הבית עבד הרבה על המצגת, לא יפריע לו אם תעשה בה שינויים?
על כך הוא ענה בדואל ארוך שאותו הוא פתח כך:
איני רוצה לקצץ לך את הכנפיים, ואת יודעת שאני תמיד אוהב דברים מושלמים, אבל כיוון שמדובר בזמן רב שלך ("ימים") ושל המשאב היקר רחלי (ייתכן) – אני תוהה כמה כדאי להשקיע במצגת הזו. אילו הייתה זו מצגת סופר חשובה (כמו לתורמים) היה שווה להשקיע, אבל עם כל הכבוד למצגת במפגש יום ההולדת (וכמאמר הקלישה, יש כבוד) היא לא שווה השקעה מרובה מדיי.
[המשיך עם הערות על השקפים]
זה בסדר. הוא יודע שאגע בה.
עניתי לו שיפה שהוא ניסה לקצץ את כנפיי, זה כנראה רעיון טוב, אלא שבכל זאת משהו במצגת הזו משך אותי, ועבדתי עליה, לדעתי, יותר ממה שהוא היה רוצה.
בועות שהן סורגים
כאמור, הרקע שבחרתי לשקופיות היה של בועות.
בדואל שעמית שלח בחזרה היו תשובות רבות לנושאים שהעליתי, אבל בין השאר הוא כתב את המשפט הזה:
אני אוהב פחות את הרקע המשובץ. יש ריבועים לבנים וביניהם שחור. זה הזכיר לי סורגים. בית סוהר.
מה?! רקע משובץ? על מה הוא מדבר? לא הייתי מסוגלת לענות על שומדבר אחר בלי להבין למה הוא מתכוון.
מכל מה שכתבת קפץ לי זה:
"אני אוהב פחות את הרקע המשובץ. יש ריבועים לבנים וביניהם שחור. זה הזכיר לי סורגים. בית סוהר"
על איזה רקע משובץ אתה מדבר?
אתייחס לשאר העניינים אחרי שנסגור את זה.
לא הצלחתי לפתוח את הקובץ ולכן פתחתי אותו בגוגל עצמו.
ושם ראיתי מרובעים.
כעת פתחתי מהנייד. רואים רקע של טיפות. לזה התכוונת?
[יותר מאוחר הוא שלח הבהרה נוספת:]
במחשב של העבודה הכול מצוין
מצ"ב תצלום מסך איך המצגת נראית כשאני פותח את המחשב ישירות מהג'י-מייל ולא דרך "שמירה"
ג'ימייל. הייתי צריכה לנחש…
והרי המצגת
לא, עוד לא הסתיימה הסאגה, אבל נראה לי שנעים יותר יהיה לשמוע על פרטי התהליך אחרי שעיניכם תשזופנה את המצגת. אז הינה המצגת לפניכם.
כתבתי מתחת לכל תמונה כמה מילים על אתגרים שהיו בה – אם היו.
לחיצה על כל תמונה תפתח אותה בשכבה צפה, ואפשר לדפדף בין התמונות, רק שהכיוון הוא הפוך – לחיצה על החץ בצד ימין מובילה לשקופית הבאה. מתברר שלגלריה הזו גם כן יש נטיות הפוכות.
ואל תלכו עדיין. יש עוד אקשן אחרי התמונות.
הדוגמה בצדדים הייתה, אבל רחלי התאימה אותה לצבעי האתר – כחול וסגול
לקח זמן עד שהצלחנו לסדר את זה כך שלא יהיה בולט שאין תמונות כמספר המפגשים
התווספה שבוע לפני המצגת
התווספה שבוע לפני המצגת
בשבוע של המפגש עמית כתב לי: "ויש לי רצון להוסיף עוד שקופית שתיתן הצצה למפגשים הבאים. הלהרגני את אומרת?"
היו דיונים על הגופן ועל איפה למקם את הכיתוב.
רצינו לנקד את טוזיג עם שורוק וחיריק. פוטושופ בשום אופן לא הסכים לנקד שורוק, רק חיריק.
בהתחלה היתה תמונה של גרף. רק כדי להציל אותו מהבדידות, הוספנו טבלה עם נתונים אמיתיים. בסוף היא דחקה את הגרף לגמרי.
זו הייתה החלטה יחסית מאוחרת להוסיף ציטוטים, והחלטה עוד יותר מאוחרת להפריד אותם מהשקף עם הטבלה…
בהתחלה תמונות האתר (לפני ואחרי) היו נטויות, ואיכשהו כעת הן לא. שאלתי את עמית אם זה משנה לו, והוא ענה שנשאיר את אי-הנטייה – הרי אי-אפשר לשנות נטייה 🙂
אני: דרך אגב, האם לא תרצה לשים את תמונות הסוגיות שכבר היו?
עמית: תמונת התצרף מופיעה במצגת, לא?
אני: כן, אבל לא תמונת הסליחה ותמונת אלוקים (נשמע נורא)
עמית: המממ
אולי הן יהיו קטנות יותר לצד התצרף. שיבינו שהן נגזרות מהתמונה האם. שהן רק סעיפים של התצרף.
לא נגענו
רק סידרנו קצת
סידרתי גדלי תמונות ולכסנתי
היה לנו עניין לצלם בדיוק כשמספר הלייקים יגיע ל-1000. למרות שתמיד יש פוטושופ. אפשר לכתוב שם איזה מספר שתרצה :):):) ).
רק ליכסנתי את התמונות
רק הצללתי את התמונות
וואי, כמה תמונות החלפנו עד שהתבייתנו על התמונה השמאלית – תעודת הרישום של העמותה.
התווסף שבוע לפני המצגת
לא נגעתי למעט הצללה
לא נגעתי למעט הצללה
בערבון מוגבל
אני מוכרחה לומר, למען הפרוטוקול, שהמצגת אמנם סבירה, אבל לא יותר מזה. היא לא מהממת. זה מפני שלא הרשית לי לעבוד עליה כאוות נפשי (אני מניחה שבצדק מסוים) ומפני שכמעט לא עירבתי בה את רחלי (לא רציתי שהיא תעשה משהו משמעותי, אבל פטור בלא כלום אי אפשר). אני לא אומרת את זה כדי לבאס אותך, ואני מניחה שאני גם לא מחדשת לך (אני סומכת עליך שאתה יודע להבחין מתי דברים הם יפים ומתי הם פשוט לא-מכוערים…), אלא כדי שתדע שגם אני יודעת :).
ידעתי בני ידעתי. אני מבין פחות במצגות וגם המצגת עצמה תהיה חמש דקות. כך שהכול בפרופורציות.
וחודש לפני המפגש אנחנו מוכנים
[…]
לכאורה סיימנו!
ווווייייייייייייייייייייי
תודה
[…]
בהחלט כיף שסיימנו עם זה 🙂
כתבתי מה אומר בכל שקף וצצו לי רעיונות להוספות חשובות בשקפים. אבל לא. זהו. לא אגע עוד במצגת. צריך להציב גבול.
תודה.
סבבה. כל הכבוד לך שאתה סוגר עניינים חודש לפני.
כל עוד הנר דולק…
אחרי יומיים עמית פתאום נזכר במשהו ששכחנו באחת השקופיות. ומשנפרץ הסכר, צצו עוד שינויים:
[…]
כמו כן, אם כבר נוגעים שוב במצגת הלא נגמרת הזו – לשקופית הזו אני רוצה להוסיף עוד משהו: ציטוטים של אנשים.
אתה כותב "המצגת שלא נגמרת" – זה קצת מפתיע מאדם שלא היתה לו בעיה לעבוד על אתר למעלה מחצי שנה…
אבל אני מניחה שזה בגלל שהמצגת אמורה להיות קצרה, אבל אני גם חושבת שהגזמת כשאמרת 5 דקות (או שאמרת את זה רק כביטוי). יש לך 15 שקופיות, ועל כל שקופית אני מניחה שתדבר דקה, לפחות.
לכן בעיניי, זה סבבה ומצוין שנמשיך לעבוד על המצגת.
המשכנו בזה עוד כמה ימים, וכשנראה היה ששוב הגענו לסיום וחשבתי לשלוח את המצגת, למודת ניסיון אמרתי לעמית:
אם לא אכפת לך, אשמח לחכות ולא לשלוח לך את המצגת עדיין, כדי לאפשר לך לבקש שינויים ותוספות שעשויים לעלות בהמשך.
רעיון טוב
ולפעמים החיים מציבים גבולות
שבוע לפני המצגת הודעתי לעמית:
אני רק מודיעה, שבע"ה בשבוע הבא, מיום שני עד יום חמישי בצהריים, אהיה בחופשה בע"ה.
זה אומר שאהיה ללא מחשב, כך שלא אוכל יותר לגעת במצגת.
לכן אם יש עוד משהו שאתה רוצה מהמצגת, יש לך עד יום ראשון (ועד בכלל) לבקש.
שבוע טוב,
היה לי זמן לחשוב על זה (כן, בשבת. ככה כשמתעוררים בלילה, לא נרדמים, חושבים, ואח"כ הולכים לחדר המדרגות כדי לקרוא ספר), וכיוון שביקשת יפה כל כך, הנה שינויים "אחדים".
גם שינוי בסדר השקופיות (כעת זה הגיוני יותר) וגם תוספת של שקופיות (כדי לשבור את המלל הרב).
את השינויים סימנתי בתכלת. לא סימנתי את הזזת השקופיות. תוכלי לעקוב לפי המספור של כל שקופית.
אם משהו אינו נהיר – אני פה. וגם כאן.
זרמתי ושיניתי לפי בקשותיו.
אני בודק את המצגת כעת
מתרגש קצת
ווווייייייייייייייייייי
סיימנו
וגם אם לא – את בחופשה אז בעצם כן
אז איך היה?
ביום של המפגש עוד התכתבנו בעניין המצגת כי היו קצת בעיות בגרסה של האופיס, ממש עד הרגע האחרון. כאילו לא עוזר כמה מוכנים מראש, עדיין רגע לפני, יש מה לסדר.
בסוף, בשבע, איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו.
אחרי המפגש עמית דיווח ביצוע:
היה מוצלח מאוד
איזה יופי.
תודה על העדכון.
עוד כמה התכתבויות קלות, ולמחרת, ביום שישי ב-2 בצהריים, פתאום:
שבת שלום
(מחאו לך כפיים במפגש)
מה??? מאיפה זה בא ואיפה זה היה עד עכשיו??
…ואז
אחרי שהוא מספר שהכל היה מוצלח
ומפרט למה בדיוק הוא מתכוון בזה
ומספר לי באיזו שעה הוא הגיע הביתה
(הכל מעניין ומשמח מצד עצמו, כן?)
וכבר אומר שבת שלום
ופונה ללכת
אז
הוא מפטיר בחצי פה
בסוגריים
שמחאו לי כפיים במפגש!!!
אתה נורמלי??? רק עכשיו אתה נזכר לומר לי את זה?
לא נראה לך שזה אולי קצת רלוונטי אליי, ומשמח אותי, ושזה משהו הייתי רוצה לדעת?
אני מנסה לחשוב למה לא אמרת את זה מיד בהתחלה, ועולות לי כל מיני סיבות שאשמח לפרטן אם תרצה
אבל אני אשמח מאוד מאוד לשמוע את תירוצך המקורי.
תמיד נראה לי שאת לא אוהבת את זה
ועובדה שאמרתי
בלי מילים. באמת.
האמת היא שזה מה שחשבתי שהוא יגיד וזה קצת הביך אותי, כי הלוואי שזה היה נכון.
הייתי רוצה להיות אדם כזה שלא אוהבת כשמחמיאים לה.
אבל האמת המצערת היא שאני יצור אנוכי וגשמי, ואוהבת לקבל מחמאות על דברים שאני עושה. אז ברור שמחיאות כפיים הן מעשה מוגזם לגמרי, אבל אם זה כבר קרה – אני רוצה לדעת על זה…
היה טוב?
בגדול, כמו שכתבתי באמצע, המצגת סבירה בעיניי, לא יותר. לשמחתי הרבה עמית פנה אליי בעניין המצגת גם בימי ההולדת ה-5 וה-6 ושתיהן יותר יפות בעיניי מזאת כך שהייתי חוויה מתקנת. אבל גם זאת סבבה, ובמיוחד בתור המצגת הראשונה שהכנתי לכמוך – זה אחלה בחלה.
אוי. מצגות.
האם הן טכנולוגיה? – שאלה מצוינת. לא שיש לי תשובה.
האם הן? – זו כבר שאלה חשובה הרבה יותר.
התחלתי לא מזמן מפגש השתלמות לקראת הצגת תוצרים במלים "בראשית בראה מייקרוסופט את המצגת. ואנחנו, שהכרנו רק את יכולותיו הפנומנליות של וורד, יצאנו מגדרנו ובחרנו רקעים ופונטים וצבעים ובולטים – ולא שמנו לב, שכשמרצה מעלה מצגת, אנחנו כבר יודעים שבעוד שלוש דקות נשאל את נפשנו to commit suislide…" (גילוי נאות: את הביטוי המושלם הזה שמעתי פעם. נדמה לי שבפגישת אימון-לקראת-פיצ'ים עם דונה אברהם).
מצגת.
אי אפשר אתה, אי אפשר בלעדיה.
מה שעשית זו אחלה מצגת בשביל התחלה. בעיקר משום שהיא נותנת מקום לעיקר (ויזואליה) ולא מענישה את הצופה ברשימות אינסופיות בפונט arial המקורי ובגודל 14. כלומר, היא מבינה מה צריכה מצגת לעשות.
זו גם אחלה מצגת בשביל הז'אנר. כי החלק הרע במצגות "איפה היינו" ו"יחסינו לאן" הוא שהתמונות לא ניתנות לבחירה. זאת אומרת, אתרי תמונות השראה שניתן להוריד בחינם לא עוזרים פה, ומשום כך יש למצגות כאלה נטיה להיות מצגות בת-מצווש (=אוסף תמונות שלא מעניינות אף אחד, אלא אם הוא מופיע בהן, דרך מקרה, ושאפילו האפקטים של ppt יותר מעניינים מהן). מצגות שמוציאות ממך את כל היצירתיות לחיפוש סיבה למה לא לבוא לשמחה המשפחתית הבאה.
מה שמביא אותי להעמיד סימן שאלה על עצם הכנת מצגות כאלה.
אבל אם כבר הוחלט שצריך, היא אחלה (בשביל התחלה, חד גדיא, חד גדיא).
יו רחל, איזו תגובה מושקעת ושווה!
השאלה שאת מעלה היא מעניינת. לכאורה כל הרצאה או דיבור משתדרג בעזרת מצגת, או שזה לפחות היה החזון של מיקרוסופט, אבל אז באו המשתמשים, והסוף ידוע…
לאחרונה יש דווקא טרנד של הרצאות ללא מצגת. ראיתי את זה לראשונה בכנס שהייתי בו לפני כמה שנים, כשאחד המרצים התחיל את ההרצאה שלו באמירה: אני רוצה לנסות קונספט חדש – הרצאה ללא מצגת. ואני חשבתי בליבי: מה חדש בזה? זה הקונספט שהיה ביקום מהפרה היסטוריה עד לא מזמן. בהצלחה עם זה…
אז ברור שלמצגת אסור להיות משמימה, וברור שהקהל קורא יותר מהר ממה שהמרצה יכול להקריא אז אוי ואבוי אם נשים בשקופיות מלל (אני מתפלאת שאת מסוגלת בכלל להעלות על דעתך שמצגת בפונט אריאל (אולי עם בולטים?!) מסוגלת לצאת תחת ידיה של רחלי. לא אספר לה שאמרת את זה…). מבחינתי, תפקידה של המצגת הוא לספק בידור לקהל בין המילים של המרצה. לכן במצגת הזאת למשל, בשקופית המפגשים – הקהל יכול לנסות להתאים את התמונות למפגשים; בשקופית עם מפת ארץ ישראל הוא יכול לתהות על גודלה של הארץ; שקופית הציטוטים בכלל מספקת ים של תעסוקה, וכולי.
וליבי עלייך בעניין הבת מצוושים… אני חושבת שהמצגות נעשות ע"י הבת מצוושיות עצמן ונועדו בעיקר לחברות, כך שלא יצא לי להכין כאלה אבל כן יצא לי לצפות בהן ובאפקטים השונים והמשונים שלהן (דווקא די בהנאה, למרבה המבוכה), אבל הן בהחלט לא היוו השראה למצגת הזאת…)
אז תודה רבה על המחמאה, וחכי למצגות של ימי ההולדת האחרים!
ואני גיליתי שלרחלי יש שם משפחה!
אה… לא. עמית, נא לשים לב לדקויות: זאת רחל, לא רחלי!