הבור שממנו טיפס יוסף נמצא בקרבנו דרך קבע: הכעס, השליליות, היכולת לנטור טינה על פני מחילה והשלמה – כולן דרכים העומדות בפנינו בכל יום, ושלנו ההחלטה על הדרך שעלינו לעבור כדי לטפס ממנו ואם ברצוננו להידמות ליוסף או לאחיו. אייל בדבר תורה על הפרשה

טבע בני האדם הוא שכשנמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם. מחשש למריבות בין האחים, מיד לאחר שהתוודע יוסף לאחיו הוא הפציר בהם "אל תרגזו בדרך" * טוהר בשיעור איך להשכיל להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ובהאשמות הדדיות

כאנשים מאמינים, אנחנו רגילים לחיות כמכווני מטרה. לעתים אנו משתכנעים במטרה או בתוצאה שאמורה לקרות כאילו הייתה נבואה משמים. אחרי שמגיעים לשלב כזה, לא בודקים עוד את הדרך שבה בוחרים ללכת כדי להגיע לאותה מטרה או תוצאה. גם אם מישהו מתחיל כמכוון לשם שמים הוא עלול למצוא עצמו מסיים כ"רשע" ו"ארור" * טוהר בד"ת שמקשר בין פרשת השבוע לבין בית חשמונאי שכל הזמן בדקו את הדרך שהלכו בה

על השם יעקב ועל מעשה דינה – טוהר ועוז כותבים בנפרד על נושאים שונים בפרשה

שיראל מגיעה לתובנה שבעלה הוא לא הגבר של חיי, אלא רק אבא של הילדים שלהם